דיווח שסחף את הרשת על מטוס שניסה לנחות 5 פעמים הסעיר לא מעט מהסובבים אותי, החוששים ממצב שבו הם נמצאים במטוס ושואלים את עצמם למה לא נוחתים כשסביבם רעש ומהומה.
לכן אני מתייחס לכך כאן.
אז מה היה באירוע הזה?
אני לא ממש יודע את פרטי האירוע אבל כמו שאני אוהב, נתחיל בלהיצמד לעובדות:
- העובדה הראשונה והכי חשובה – כולם הגיעו הביתה בשלום. המטוס נחת (בשדה אחר) ללא נזק, הנוסעים הגיעו אל הקרקע בריאים ושלמים (אולי עם טראומה מסויימת) ובבחינת עובדות – זו התוצאה הסופית
- מזג האוויר היה אכן סוער. בכל איזור בריטניה ומערב אירופה הייתה סופה. התופעות העיקריות שהביאה הסופה היו רוחות חזקות.
- למטוסי נוסעים יש מגבלה של רוח צד בנחיתה. מסיבות שונות כל מטוס מוגבל בעוצמת הרוח שבה מותר לו לנחות, הרוח שמגיעה מהצד (נקראת רוח צד או רוח צולבת) היא המגבילה ביותר. אבל באמסטרדם יש מסלולים בכיוונים שונים ולכן כמעט תמיד ניתן למצוא מסלול בו הרוח מגיעה בעיקר מקדימה ולא מהצד ולכן מותר (בכוונה מודגש) לנחות.
ונמשיך בהשערות שלי
- צוות המטוס היה מודע למזג האוויר הסוער ולכן לקח דלק מספיק כדי להגיע, לעשות מספר ניסיונות וגם לחזור לשדה ממנו המריאו לטיסה. זה אומר שהצוות ידע שהתנאים משתנים וקיווה להביא את הנוסעים בשלום
- אני משער שבכל עת עוצמת הרוח וכיוונה היו במגבלות המטוס והצוות, אולם כיוון הרוח כנראה השתנה מדי פעם ולכן הם ניסו לנחות מכיוונים שונים
- והכי חשוב – כל מי שעשה אצלי את התכנית לטוס ללא פחד או שקרא את המאמר על הליכות סביב, יודע שלקראת נחיתה הטייסים חייבים לוודא שהמטוס מיוצב בנתונים. אם הנתונים לא בדיוק בתוך הטווח המותר – חייבים לבטל את הנחיתה ולעשות "הליכה סביב".
- ככל הנראה כשהצוות ראה שכמות הדלק שנותרה לו תספיק לחזרה לשדה היציאה – הם הפסיקו את הניסיונות וחזרו.
למה לא נוחתים כשכבר מגיעים לשדה?
אז כמו שכבר כתבתי, למטוס יש מגבלות, ואם כיוון הרוח, עוצמתה או כל נתון אחר, חורגים מהמגבלות, אסור לנחות.
המגבלות הנ"ל נקבעו כדי להגן על הנוסעים אבל הן לא באמת המגבלה של המטוס אלא מחמירות על היכולת האמיתית של הטייסים והמטוס.
בכל מקרה, אם הטייס מחליט לנחות כשתנאי מזג האוויר אוסרים על כך, רוב הסיכויים שהנחיתה תהיה טובה, אלא שהטייסים יצטרכו להסביר מה גרם להם לעבור על הנהלים.
למה בכלל ממריאים לטיסה כזו?
נשאלתי לא אחת את השאלה הזו, בנוסחים שונים.
לעיתים נדירות (לדעתי לא הפעם) אנחנו מגלים באיחור שתחזית מזג האוויר לא התממשה ותנאי מזג האוויר החמירו.
להערכתי לאור הסופה שהייתה באירופה, במקרה הזה הטייסים היו מודעים למזג האוויר הצפוי וככל הנראה אפילו הצטיידו בדלק מספיק כדי לנסות לנחות ובמקרה הצורך לחזור את כל הדרך למדריד.
אני גם מעריך שהתנאים היו לא חד משמעיים וכפי שכבר כתבתי, המספר הרב של המסלולים באמסטרדם אפשר ניסיונות נחיתה מכיוונים שונים.
רק כשמוצו הניסיונות והדלק הגיע לכמות כזו שצריך היה להחליט, הצוות בחר לטוס בחזרה למדריד.
למה צוות הדיילים והטייסים לא מדברים עם הנוסעים?
כאן אני קצת ללא תשובה.
זה נכון שהטייסים עסוקים בתמרוני המטוס בסביבת השדה ושצוות הדיילים יושב חגור בכסאותיהם וכנראה אינם מעודכנים במתרחש, אבל כאן אני מוכרח לציין שמילה מקברניט הטיסה במערכת הרמקולים של המטוס היא הכרחית.
אין לי ספק שהקשבה לקברניט שמסביר באופן רגוע את המצב, מעדכן על כוונותיו ומסיים בהגדרה מתי הוא יחזור ויעדכן – זו דרישה בסיסית, שהייתה משנה לגמרי את התחושה של הנוסעים.
אם זה לא קרה (ואני לא יודע, אתייחס בסוף לדיווחים) אז זו טעות.
אז מה אני עושה אם אני בתא הנוסעים בטיסה כזו?
אני מסכים – זה ממש לא נעים להיות בתא הנוסעים בטיסה שכזו.
לפי הדיווח במטוס שררה מהומה, אנשים צעקו והפחד היה משותף…
אבל בואו נחזור לעובדות וניזכר שהמטוס הוא המקום הכי בטוח להיות בו, ושהמוני אנשים פוחדים לטוס. אותם המוני אנשים לא יודעים את מה שאתם יודעים על המטוס, הטייסים, החובה להיצמד למגבלות ולחוקים.
ומילה אחרונה על התקשורת
במאמר שלי על התקשורת אני מביא המון דוגמאות לדיווחים לא אחראיים. גם כאן, בדיווח של מאקו אפשר למצוא את המשפט "לבסוף, לאחר שהיתה סכנת חיים ממשית לנוסעים, הצוות החליט לא לקחת סיכון ועשה את הדרך בחזרה למדריד."
איזו סכנת חיים ומהיכן הבינו ב"מאקו" שזה מה שקרה?
מאקו בעצמם כותבים על אחת הנוסעות שצועקת באימה ו"אנשים צעקו". בקיצור – אין מגבלות בניסיון להביא דיווח מלחיץ.
אל תבלעו את כל מה שהתיקשורת מלעיטה אתכם. שאלו אותי.
ידע זה כח, זוכרים?
