הליכה סביב – מה זה? ומתי ננחת כבר?

אתם יושבים במטוס, הטיסה כמעט הסתיימה והמטוס מתקרב לקרקע. אם אתם מתמודדים עם פחד טיסה אז אתם כבר מרגישים תחושת הקלה, ניצחתם את הפחד שוב.

ופתאום יש "תפנית בעלילה". המטוס מתקרב לקרקע, הגלגלים כמעט נוגעים ו… רעש המנועים מתגבר, חרטום המטוס מתרומם ואנחנו מטפסים שוב.

הליכה סביב – אף המטוס עולה ואנחנו עולים

מה קרה?

זוכרים שדיברנו וכתבנו על שטיסה מאד בטוחה ואין מקום לתקלות? הנחיתה היא חלק לא מאד מסובך בטיסה, אולם הקירבה לקרקע והצורך להגיע אל המסלול בנתונים טובים גרמו לקביעת מדדים חד משמעיים לקביעה, האם אנחנו "יציבים" או לא. המונח הוא Stabilized Approach.

עם ההתקרבות לנחיתה המטוס חייב להיות בתוך סל נתונים מוגדר, ואם עד גובה החלטה שאליו מגיעים בערך דקה לפני הנחיתה הנתונים האלו לא מיוצבים, פותחים את המנוע ומטפסים לסיבוב נוסף.

גישה מיוצבת - המטוס צריך לעבור בחלונות או לבצע הליכה סביב
גישה מיוצבת – המטוס צריך לעבור ב"חלונות" מוגדרים

מה הסיפור בכלל?

זה נכון שגם כשהמטוס קצת בצד, קצת גבוה או לא לגמרי מיושר עם ציר המסלול, אפשר לתקן את הנתונים ולנחות. אבל במטוס ששוקל עשרות, ולפעמים גם מאות טונות, תיקונים כאלו נעשים מסובכים יותר. יש לא מעט אירועים בהיסטוריה של התעופה שהתחילו בגישה לא יציבה והסתיימו בירידה מהמסלול ותאונות שונות..

הכוונה היא לשמור את הטייסים, ובכלל את המטוס כולו כל הזמן ב"לב המעטפת". אין שום צורך לבדוק עד כמה הטייס וירטואוז, ועד כמה הוא יודע לתקן טעויות ברגע האחרון. פשוט – הולכים סביב.

ואפילו אפשר לשיר על זה…

אבל זה לא כל כך פשוט, מסיבה אחרת

הליכה סביב יכולה לבוא מכמה סיבות ובהתאם לכך נגזרת פשטותו של התמרון:

  1. בנחיתה בתנאי ראות קשים, אנחנו מגיעים לנקודת החלטה ושם, אם רואים את המסלול – נוחתים, ואם לא – אז הולכים סביב. הטייס מוכן נפשית לנקודת ההחלטה, יודע שהיא מגיעה וההחלטה יחסית פשוטה.
  2. הוראה של מגדל הפיקוח, שיכולה להגיע בכל שלב, בדרך כלל בגלל שמסלול הנחיתה לא פנוי. זה אולי מפתיע, אבל זה מאד חד-משמעי ולא נתון לויכוח.
  3. הליכה סביב בגלל שיבוש של התכנית שלנו. אנחנו לקראת נחיתה, וצריכים א. לזהות שהנתונים השתנו, ב. להבין שחרגנו מהנתונים, ג. לוותר על התחושה ש"אני יכול להמשיך" ואז הכל פשוט. המקרה הזה אפילו קצת מסתבך יותר כאשר החריגה נבעה מטעות שלנו… אגו גדול מדי מעולם לא היה ציוד טוב להטסת מטוסים.

אבל למזלנו התעשייה מנהלת קמפיין ארוך שנים לעידוד ההליכה סביב, והעובדה שהמטוס "מלשין" עלינו כאשר חרגנו מהנתונים עוזרת להחלטה – לעשות את הדבר הנכון.

עד כמה הליכה סביב בטוחה?

ידידי ועמיתי הקברניט מנחם אילן (שהוא גם מומחה בבטיחות טיסה) מעיר על כך: יש סיכונים בהליכה סביב. אז מה בכל זאת? בטיסה, כמו בהרבה דברים בחיים, יש בחירה בין אלטרנטיבות ובהגדרה, בטיסה, על הקברניט לבחור באלטרנטיבה הבטוחה יותר. הדבר הטוב ביותר הוא מניעה. אני מתייחס להליכה סביב כתוצאה מגישה לא מיוצבת, כי בהליכה סביב בהוראת פקח או בגלל חוסר יכולת להשלים את הנחיתה אין הרבה דילמה. כדאי מאד להשקיע בלא להגיע לפינה שבגינה צריך ללכת סביב. אם כבר מגיעים- יש ללכת סביב כי האופציה של להמשיך בגישה לא מיוצבת באותו רגע היא בהגדרה מסוכנת יותר. מזכיר את הנתונים שאתה, בצדק רב, מספר ללקוחותיך. התעופה המסחרית העולמית היא אמצעי התחבורה הבטוח ביותר, הרבה יותר מנסיעה בכביש וזה אפילו בטוח יותר אם אנחנו חושבים על החלופה השניה, והיא להכריח את המטוס לנחות מנתונים לא מדוייקים.
בקצרה: הליכה סביב זה תמרון ידוע ומתורגל באימונים התקופתיים, ואינו מסוכן בהגדרה. המטוס בסוף הטיסה כבר קל יחסית, אחרי ששרף את רוב הדלק שלו, וכדי לטפס בחזרה הוא צריך כח מנוע יחסית נמוך. התמרון כולו יכול להתבצע באופן כמעט אוטומטי, פחות או יותר בלחיצת כפתור, ופקחי הטיסה יודעים שכל מטוס שמתקרב לנחיתה יכול לבצע הליכה סביב כזו בכל רגע. יתר על כן, לכל נחיתה יש תהליך מוגדר מראש שקובע לאן טסים אם מבצעים הליכה סביב כזו, כדי שעומס בקשר לא יגרום לאירוע בטיחותי.

אז ניתן לסכם שהכי פשוט ובטוח זה לנחות, אבל כשהדברים לא מתפתחים כמו שתכננו, או שקיבלנו הוראה לבטל את הנחיתה – הכי בטוח זה ללכת סביב.

ואולי זה בכלל נכון לחיים?

התפישה של הליכה סביב אומרת שכשמבצעים משימה חשובה ומורכבת צריך לדאוג לנתוני פתיחה טובים ומוגדרים, ויותר חשוב מכך, לדעת מתי התכנית שלנו לא הצליחה ו – ללכת סביב. כל אחד יכול למצוא את המקומות בחיים שלו שבהם היה נכון להחליט על הליכה סביב ולשאול את עצמו האם זה קרה…

מעניין?

בתכנית לטוס ללא פחד אנחנו מדברים גם על זה. באתר מאמרים רבים בנושא לעיונכם ואתם מוזמנים לקרוא על התכנית שאני מציע להתגבר על  פחד טיסה  וגם לשוחח איתי ללא התחייבות.