שאלות ותשובות

איני יודע.

יש כל כך הרבה אנשים שסובלים מפחד טיסה, ואצל רבים מהם פחד הטיסה נובע או מתקיים בסמוך לחרדה אחרת, כמו שאת מתארת. כתבתי מאמר בנושא קלאוסטרופוביה, ואת מוזמנת לקרוא אותו בקישור הזה.

התכנית שלי לא מרפאה אותך, והיא מבוססת על הקטנת החרדה הכללית הקשורה בחוסר ידע. מנסיון רב שנים למדתי שחוסר ידע מעצים פחדים קיימים, ולעמות זאת – הבנה של הסביבה ושל התופעות משפיעה מאד לטובה.

רבים מאלו שחוששים ממקומות סגורים מסכימים להיכנס למעלית; זהו שילוב של הבנת הצורך והתועלת מהשימוש במעלית, אבל ובעיקר מההבנה של איך המעלית פועלת, ידיעה של משך הזמן שצפויים לשהות שם והיכולת "לספור לאחור" עד סיום הנסיעה. כך גם בטיסה – הבנה טובה יותר של הסביבה, היכרות עם התהליכים וידיעה של השלבים השונים יסייעו לך להקטין את השפעת הפחד ממקומות סגורים.

לא מעט מהאנשים שלהם סייעתי הגיעו ממקום של חרדה אחרת, דוגמת קלאוסטופוביה, ולרובם הצלחתי לעזור, ואפילו באופן משמעותי.

אחרי שנשוחח באופן ישיר, בלי התחייבות, אוכל להגיד לך האם להערכתי יש לי אפשרות לעזור.

היי אלון… סיפרה לי חברה על מישהו שטס לארצות הברית לפני 10 שנים בערך. ובנחיתה מהלחץ התפוצץ לו עור התוף ומשם לקחו אותו לבית חולים וטיפולים ובדיקות. עד היום הוא לא שומע באוזן הזו ונפגע לו הדיבור. ויש לו מכשיר שמיעה. אני יודעת שהמקרה הזה נדיר מאד. אך השאלה שלי מה יכולה להיות הסיבה שזה קרה לו.

הייתי מתחיל מלשאול את החברה אם היא מכירה את ה"מישהו" הזה או שחברה שלה סיפרה לה…

ההמשך, פיזיולוגיה ואני לא רופא ולא מומחה בפיזיולוגיה של האוזן: למיטב ידיעתי מי שנקרע לו עור התוף לא מתחרש. עור התוף הוא לא האביזר שאיתו שומעים.

אני לא מבין מה זה קשור לדיבור – איך נפגע הדיבור מפגיעה (אם הייתה) בעור התוף.
עוד מידע אפשר לקבל כאן
אבל כל אלו רק דברים שאני לא מומחה בהם:
לחץ האוויר במטוס זהה ללחץ האוויר על הר, ואפילו לא על הר מאד גבוה. משהו כמו 2000 מטר (במונחים של סקי זה לא הר גבוה בכלל) וכמו שגולשי סקי לא קורעים עור תוף בכל פעם שהם גולשים, גם נוסעים במטוס לא ייפגעו.
מה כן? אם למישהו יש בעיה קשה באוזן, והוא רגיש במיוחד לכל שינויי לחץ, אז גם בעליה על הר במכונית, גלישה בסקי ועוד פעילויות הוא בבעיה.
אם את בריאה – ואפילו גם אם קצת מצוננת, עור התוף לא צריך לעניין אותך.

לא!

אני נשאל שאלה זו פעמים רבות והתשובה שלי היא אחת: לא ידוע על מקרה של פגיעה במטוס עקב מכשירים אלקטרונים שהושארו פועלים.

יתרה מכך, מנהל התעופה האמריקאי, ואחריו גם זה האירופאי הודיע כבר מזמן שמכשירים שאינם משדרים יכולים להשאר פועלים בכל שלבי הטיסה. מה שנותר הוא שהמכשירים המשדרים (טלפונים וטאבלטים ניידים) צריכים להיות במצב "טיסה" ואז גם הם יכולים להשאר פועלים בכל הטיסה.

לאחרונה גם בישראל אימצו את ההקלה הזו.

בכך מגיע לסיומו פרק מוזר אם תרצו בתעופה, שבו התקיים איסור רק בגלל שאף אחד לא באמת בדק מה הבעיה. שהרי מכשירים אלקטרונים לא באמת מפריעים לשום דבר, אנחנו מוקפים בכאלו כל הזמן (נדון במכשירים משדרים במועד אחר). יש כאלו בחדרי ניתוח, בחדרי מחשבים ובעצם ממש בכל מקום.

אלא שבתעופה האזרחית, הפראנויה שולטת וכל מה שלא הוכח כבטוח נתפש כמסוכן.

צריך להבין: כחלק מהתפישה השלטת בתעופה המסחרית, שתאונה אינה אופציה, כל דבר הוא "אשם עד שתוכח חפותו". כך, אם תרצה להטיס חומרים מסויימים שטרם הוטסו, תזדקק לאישור מיוחד. סוללות נטענות מסוגים שונים אינן מותרות בתא הנוסעים, חלקן אינן מותרות להטסה כלל (טלפון נוט 7 למשל).

אלא שלחץ חברות התעופה והנוסעים, כמו גם חוסר ההיגיון בהנחיה הגורפת הובילו הפעם לשינוי המבורך ומעתה אפשר להמשיך לשמוע מוסיקה, לעבוד על המחשב או לשחק בטאבלט בכל שלבי הטיסה.

אבל התפישה השלטת – אשם עד שיוכח אחרת – נשארה בתוקף.

בעצם, למי שחושש מטיסה, זה דווקא טוב, שיחמירו.