טיסה ארוכה מעל האוקינוס השקט
רבים פונים אלי לפני טיסה ארוכה מעל הים ושואלים לגבי הסכנות שבכך.
במאמר על טיסה ארוכה למדנו על הסוגייה של טיסה ארוכה בכלל, וכאן אתייחס לחלק של העולם שבו צריך לחצות אוקינוס גדול מאד כדי להגיע למחוז חפצנו – טיסה בין החוף המערבי של ארצות הברית לאוסטרליה.
לטובת הכנת הכתבה פניתי לחבר יקר שלי, טים, טייס בחברת תעופה אמריקאית, אשר עושה את הקו בין לוס אנג'לס לאוסטרליה פעמים רבות.
חשוב להיזכר עד כמה טיסה במטוסי נוסעים היא בטוחה
מטוס נוסעים הוא מכונה מופלאה, הבנויה כולה כדי לספק לנו רמת בטיחות שאין בשום תחום אחר בחיינו. חשוב לזכור שגם במטוסים דו מנועיים, בהם כל מנוע הוא עצמאי לגמרי ואין לו השפעה על המנוע השני, מנוע אחד מספיק לנו בהחלט כדי להגיע לנחיתה בטוחה, ואפילו במקרים מאד נדירים הצליחו טייסים להגיע לנחיתה ללא אף מנוע פועל.
שאר התקלות שעלולות לקרות במערכות המטוס הן חמורות פחות, שכן לכל המערכות החשובות במטוס יש מספר גיבויים; מערכת החשמל של מטוס בואינג 787 למשל כוללת שישה גנרטורים רבי עוצמה, עוד מצבר שמספק חשמל למקרה חירום, טורבינת אוויר שנפרשת במקרה הצורך ומספקת גם היא חשמל, בנוסף לגנרטורים קטנים ועצמאיים שמספקים כוח למערכות ההיגוי. יתירות דומה יש למערכות הדלק, האוויר ועוד.
על כן מקרה בו נדרש לנחות באופן מיידי עקב תקלת מטוס הוא נדיר מאד.
ומה קורה אם צריך עזרה רפואית
אכן, מטוס אינו בית חולים, ובמקרה בו נדרשת עזרה רפואית דחופה יש לנחות בשדה תעופה קרוב. לרשותנו עומד טלפון לוויני שמאפשר לנו התייעצות טלפונית עם מיטב המומחים כדי להעריך את המצב ולהנחות אותנו בדרך הפתרון. ברוב מטוסי הנוסעים כיום יש ערכות עזרה ראשונה הכוללות דפיברילטור, וצוותי המטוסים מקבלים הכשרה בסיסית בתפעול המערכות. במקרים רבים ניתן למצוא בקרב הנוסעים הרבים של המטוס גם רופא, אבל עדיין – מטוס אינו מרכז רפואי, ובמקרה של חירום רפואי יש לנחות בשדה תעופה קרוב.
אז מה קורה בטיסה בין אוסטרליה לארצות הברית?
ממבט ראשון נראה שמדובר במרחק עצום של כ 6000 מייל ימי (כ 11000 קילומטר), או קרוב ל 14 שעות מעל הים. מה עושים במקרה כזה.
ברור לגמרי שאפילו בטיסה של 14 שעות, אנחנו תמיד נהיה רחוקים עד חצי המרחק מנקודת היציאה או משדה היעד שלנו. אבל המצב הרבה יותר טוב מכך, גם באוקיאנוס השקט.
מבט מעמיק במפת האוקיאנוס השקט מראה לנו שפע של איים מיושבים, שברובם יש שדה תעופה שמשמש את תושבי האי, ומאפשר למטוסי נוסעים לנחות שם בשעת חירום.
חלק מהאיים ידועים מאד, כמו איי הוואי, וחלקם פחות ידוע לציבור, אבל ידוע היטב למתכנני הטיסות ולטייסים. אנחנו בודקים לפני כל טיסה את המצב באיים אלו כדי לוודא שהם יהיו זמינים לנו במקרה הצורך, מספר טים.
בכתבה על טיסות ארוכות דיברנו על התקן הבינלאומי המחייב טיסה במרחק מסוים משדה תעופה. אמרנו שבאוקיאנוס האטלנטי, בין אירופה לאמריקה, נמצאים תמיד במרחק מירבי של שעה וחצי משדה תעופה. במפה שלפנינו רואים נתיב מקורב של טיסה בין החוף המערבי של ארה"ב לבין אוסטרליה, ואת חלק מהאיים בהם ניתן לנחות במקרה הצורך. המעגל הפנימי סביב כל שדה תעופה כזה מציין טיסה של עד שעתיים והמעגל הגדול יותר – שלוש שעות. אנחנו רואים שבכל הנתיב אנחנו לא מתרחקים משלוש שעות משדה תעופה, וברוב המוחלט נמצאים אפילו פחות משעתיים משדה תעופה.
מה בכלל יש בשדות תעופה שבאיים כאלו
כמו בכל תחום של התעופה, גם הדרישות משדות תעופה הוגדרו במסמכים וסטנדרטים בינלאומיים. כדי ששדה תעופה יוכר ככזה שאפשר לתכנן לנחות בו בשעת חירום, הוא חייב לעמוד בדרישות מסוימות. אלו כוללות שמישות של אמצעי הנחתה, תאורות במסלולים וצוותי החירום הנמצאים בו. לפני כל טיסה הטייסים בודקים את קבצי ההודעות לטייסים (NOTAM) לגבי כל שדה בדרך. בדיקה זו נעשית כדי לוודא שאנחנו מסתמכים על שדות תעופה שמתאימים למקרה שנזדקק להם בשעת חירום.
סיכום
ראינו אם כך שטיסה ארוכה אינה בעיתית למטוס ולמערכותיו. טיסה מעל אזורי ים גדולים היא נושא שמתייחסים אליו בתהליך תכנון הטיסה וביצועה. ראינו כאן שאפילו בטיסה ארוכה באיזור האוקיאנוס השקט ניתן למצוא איים עם שדות תעופה המתאימים לנחיתה במקרה הצורך
