חשוב: זהו סיכום אישי לצרכי הדרכה ואינו מסמך מחייב או רשמי. תמיד חשוב לבדוק את ספרות היצרן ולהסתמך רק עליה.
מטוס הססנה 172 נחשב למטוס החד-מנועי הפופולרי ביותר בכל הזמנים.
מטוס סטנדרטי מורכב מהגוף (Fuselage), הכנפיים, מכלול הזנב (Empennage), כן הנסע ומערכת ההנעה, אך ישנם רכיבים רבים נוספים.
נתחיל במבנה הפנימי של המטוס, השלד המעניק למטוס את צורתו. מבנה הגוף עשוי מחציצים (Formers/Bulkheads) ואורכנים (Stringers) מאלומיניום. כן הנסע הראשי נדרש להיות עשוי מפלדה גמישה כדי לעמוד בכוחות הנוצרים במהלך נחיתות קשות.
אם נסתכל לתוך הכנפיים, נמצא צלעות (Ribs) המעניקות לכנף את צורת הפרופיל האווירודינמי שלה. קורות ראשיות (Spars) הרצות לכל אורך הכנף מספקות חוזק רב, ואורכנים תומכים בצורת הכנף עוד יותר. הנקודה המרכזית כאן היא שצורת הפרופיל האווירודינמי היא ספציפית מאוד, וזאת כדי לשמר את מאפייני הטיסה של המטוס ולייצר עילוי ביעילות ועם גרר אווירודינמי מינימלי ככל האפשר.
המבנה כולו מכוסה בלוחות אלומיניום המסומררים לשלד. המעטפת החיצונית הזו מגבירה עוד יותר את חוזק גוף המטוס (Airframe). ה-"Airframe" נחשב למבנה כולו פחות המנוע והאוויוניקה. הצבע הירוק של מבנה השלד, ולעיתים צהוב, מגיע משכבת יסוד (פריימר) של אבץ כרומט או אבץ פוספט. שכבה זו מיושמת כדי למנוע קורוזיה על משטחי האלומיניום ברוב החלקים. דגמים ישנים יותר עשויים שלא לכלול שכבת יסוד זו ויהיו בעלי מראה אלומיניום מתכתי מקורי.
למטוס שלנו יש סמוכות כנף (Wing struts) לחיזוק החיבור בין הכנפיים לגוף. הן מתחברות מהקורה הראשית לחלק הקדמי התחתון של הגוף.
הקורות הראשיות המלאות אינן יכולות לעבור דרך תא הטייס, ובמקום זאת ישנן מספר תעלות נושאות-קורה המחברות את שתי הכנפיים יחד. כמובן, תעלות אלו אינן חזקות כמו הקורות הראשיות, וזהו השלב שבו סמוכות הכנף נכנסות לפעולה כדי לפזר את העומס והכוחות. בחלק החיצוני של גוף המטוס נראה את ה-"Static wicks" (פורקי חשמל סטטי) המחוברים לנקודות החדות ביותר במטוס, כמו שפת הזרימה של הכנפיים.
הם פורקים חשמל סטטי שהצטבר, חזרה לאוויר בזמן טיסה. בלעדיהם, החשמל הסטטי מצטבר על קצוות חדים אחרים כמו האנטנות, וגורם להפרעות רדיו.
מערכת ההנעה (Power plant)
מערכת ההנעה כוללת את המנוע, המדחף ורכיבים נוספים. דגמי ססנה 172 שונים יכולים להשתמש בסוגי מנועים שונים, כולם דומים מאוד. בדרך כלל נפגוש מנוע Lycoming IO-360, שהוא מנוע ארבעה צילינדרים בתצורת בוקסר (Horizontally opposed) המפיק 160-180 כוחות סוס ובמנועים חדשים ניתן להגיע גם ליותר.
המנוע לא רק מסובב את המדחף ליצירת דחף, הוא גם מניע את האלטרנטור לייצור חשמל, את משאבת הוואקום כדי לשמור על מכשירי הג'יירו פועלים, ואנו יכולים גם להשתמש בחום המופק על ידי המנוע כדי לשמור על טמפרטורה נוחה בתוך תא הטייס. זהו מנוע ארבע פעימות, מה שאומר שכל בוכנה משלימה מחזור של יניקה, דחיסה, בעירה (עבודה) ופליטה כל שני סיבובים.
בכל זמן נתון, כל אחד מהצילינדרים במנוע נמצא בפעימה אחרת, מה שאומר שתמיד יש צילינדר אחד בפעימת הבעירה, המספק כוח רציף. המדחף מחובר ישירות לגל הארכובה, כך שהכוח מועבר ישירות מהמנוע למדחף ללא הפחתת הילוכים. זה ידוע גם בשם "הנעה ישירה" (Direct drive).
המדחף במקרה זה הוא מדחף בעל פסיעה קבועה (Fixed pitch). הוא אינו דורש תחזוקה רבה, והוא קל וזול להחלפה. כמו במנועי תעופה רבים, מנוע זה מקורר אוויר, ולוקח אוויר מהפתחים בחרטום המטוס ומנתב אותו דרך מבנה פיזור החום של הצילינדרים, או "צלעות הקירור" (Fins). כמובן, המנוע זקוק לדלק כדי לעבוד, וישנן שתי מערכות שונות לאספקת הדלק למנוע: מאייד (קרבורטור) ומערכות הזרקת דלק.
מנוע ה-Lycoming IO-360 משתמש בהזרקת דלק, שהיא מערכת מודרנית יותר עם יתרונות על פני מאיידים. המאייד, מאידך, עדיין בשימוש ברוב מטוסי הבוכנה שתפגשו בארץ, אך זוהי מערכת ישנה יותר המסתמכת יותר על מכניקה מאשר על אלקטרוניקה. המטרה של שתי המערכות היא לספק תערובת של אוויר ודלק לצילינדרים במהלך פעימת היניקה. הרחבה על המנוע במאמר נפרד.
המאייד מערבב את הדלק והאוויר לפני כניסתם לצילינדר. כמות הדלק הנכנסת למנוע תלויה בכמות האוויר העוברת דרכו. הודות לאפקט ונטורי (Venturi effect), המייצר לחץ נמוך השואב את הדלק מנחיר הפליטה. מערכת הזרקת הדלק מסובכת יותר, אך יעילה יותר. היא משתמשת ביותר רכיבים ומסתמכת על חיישנים אלקטרוניים כדי לתפקד היטב.
היא גם צריכה לשמור על לחץ דלק במערכת. היא מנטרת ללא הרף את כמות האוויר ואת מצב המצערת כדי לחשב את הכמות המדויקת של דלק שיש להזריק בזמן הנכון. המזרקים ממוקמים בראשי הצילינדרים, והדלק אינו מעורבב עם אוויר עד שהוא מוזרק לתוך הצילינדר. כדי להצית את תערובת הדלק:
לכל צילינדר יש שני מצתים (Spark plugs). השימוש בשניים נועד לבעירה יעילה וגם ליתירות (גיבוי). המצתים מייצרים פריקה חשמלית מהירה המופעלת על ידי המגנטו (Magnetos). ישנם שני מגנטו, גם הם ליתירות, והם מסתובבים ישירות כתוצאה מסיבוב המנוע. מגנטו אלו הם עצמאיים ובלתי תלויים במערכת החשמל של המטוס. זאת כדי שבמקרה של כשל חשמלי, המנוע עדיין יוכל לפעול.
המנוע מותקן על מסגרת מתכת עם תושבות אלסטומריות כדי למזער רעידות. מכלולים אלו מתחברים לשלדה הראשית של המטוס.
מערכת הדלק
לססנה 172 יש מכל דלק בכל כנף. כל מכל יכול להכיל 20-28 גלונים, לסך כולל של 56 גלונים או 211 ליטר, אך רק 53 גלונים או 200 ליטר ניתנים לשימוש (Usable fuel).
הדלק המשמש במטוס זה הוא דלק תעופתי בדרגת 100LL (עופרת נמוכה), שצבעו אפרפר-כחול. ניתן להשתמש גם בדרגת 100, שבמקרה זה צבעו ירוק.
כדי לתדלק את המטוס: ראשית, המפעיל חייב לחבר את כבל ההארקה למטוס. החיבור יכול להיעשות במפלט או בטבעת העגינה מתחת לכנף, ואז המדרגות הזמינות יעזרו להגיע לחלק העליון של הכנפיים לתדלוק.
הדלק מופץ מהמכלים דרך צינורות דלק המובילים למתג בורר דלק (Fuel selector) בתא הטייס. בעזרת מתג זה, אנו יכולים לבחור לצרוך דלק משני המכלים, מהמכל השמאלי או מהמכל הימני. ניתן להשתמש בזה כדי לאזן את המטוס אם במכל אחד יש יותר דלק מאשר בשני.
בנוסף קיים גם מכל דלק קטן (Reservoir) לקליטת הדלק מצינור החזרים מהמנוע.
במטוסים עם הזרקת דלק משאבת דלק עזר חשמלית משמשת להזרמת דלק ראשונית (Prime) למנוע במהלך ההתנעה, אבל ברוב מטוסינו זו משאבת תיחול ידנית.
לאחר מכן הדלק עובר דרך מסנן הנקרא "Gascolator" (מפריד דלק), ולבסוף משאבת דלק המונעת על ידי המנוע לוקחת פיקוד במהלך פעולה רגילה. למכלי הדלק יש נשם (Vent) קטן מתחת לכנף השמאלית, והוא מספק פתח השוואת לחצים ללחץ האטמוספרי החיצוני להתאזן עם הלחץ בתוך המכלים. במהלך טיסה, האוויר הנכנס ייצור לחץ חיובי כדי להקל על זרימת הדלק. עודפי דלק יכולים גם לטפטף מנשם זה.
משטחי היגוי (Control surfaces)
משטחי ההיגוי משמשים לתמרון המטוס. משטחי ההיגוי הראשיים שתמצאו בכל המטוסים הם המאזנות (Ailerons), הגה הגובה (Elevator) והגה הכיוון (Rudder). משטחי ההיגוי המשניים הם המדפים (Flaps).
למטוסים מסוימים יהיה יותר מסוג אחד של משטחי היגוי משניים, אך ברוב המטוסים הקטנים המדפים מספיקים. בואו נעבור על משטחי ההיגוי בפירוט אחד אחד.
המאזנות נמצאות על הכנפיים. הן שולטות בגלגול (Roll) של המטוס. כאשר מאזנת אחת נעה לכיוון אחד, השנייה נעה לכיוון ההפוך. זה מייצר הבדל בעילוי על הכנפיים, יותר או פחות על כנף אחת, וכוח כלפי מטה על השנייה.
פעולה זו מגלגלת את המטוס לכיוון הרצוי. המאזנות נשלטות על ידי כבלים המחוברים לרכזת השליטה הראשית, אליה מחוברים גם ההגאים (Yokes), אשר בדומה להגה של מכונית, יזיזו את המאזנות ובתורן את המטוס לכיוון הרצוי. פקד זה מניע את המטוס בציר האורכי.
הגה הגובה מחובר למייצב האופקי, והגה הכיוון למייצב האנכי. כמו המאזנות, הם נעים על ציריהם. הגה הגובה משתמש באותו מנגנון של כבלים כדי להישלט מההגאים (Yokes). הכבלים רצים כל הדרך אחורה לקצה, שם הם מקושרים להגה הגובה. זה מה ששולט בתנועת העלרוד (Pitch) של המטוס – לעלות או לרדת. כדי לשלוט בזה, אתה דוחף או מושך את ההגה.
אם תדחף את ההגה, זה יוריד את הגה הגובה ויטה את אף המטוס למטה. ואם תמשוך אותו, יקרה ההפך. להגה הגובה יש רכיב נוסף, שהוא מקזז (Trim tab). זה משמש לכיוונון עדין של הגה הגובה במהלך שלבי טיסה שונים, כדי להקטין את הכוח שהטייס צריך להפעיל כדי לדחוף או למשוך באופן קבוע כדי לשמור על גובה המטוס.
במהלך ההמראה, עליו להיות במרכז או כפי שממליץ היצרן עבור המטוס. הוא נשלט באמצעות גלגל אנכי מתוך תא הטייס.
הגה הכיוון (Rudder) נשלט באמצעות הדוושות כדי לפנות שמאלה או ימינה. תנועה זו נקראת סבסוב (Yaw). הסבסוב מתרחש סביב הציר האנכי. חשוב מאוד לשמור על טיסה מתואמת (Coordinated flight), במיוחד במהלך פניות.
במהלך טיסה, המטוס משתמש בכל שלושת משטחי ההיגוי כדי לבצע התאמות קבועות במידת הצורך, ולביצוע כל אחד מהתמרונים. לדוגמה, כדי לפנות שמאלה, המאזנות צריכות לגלגל את המטוס שמאלה. במקביל, הטייס צריך להפעיל מעט הגה כיוון שמאלי כדי לפצות ולשמור על פנייה מתואמת.
בנוסף לכך, הטייס חייב להתחיל להפעיל את הכמות הנכונה של הגה גובה (משיכה) כדי להוסיף עילוי ולגרום למטוס לפנות, כמו גם לשמור על אותו הגובה.
המדפים (Flaps) משמשים ליצירת עילוי רב יותר במהירויות נמוכות יותר וגם להאטת המטוס. הם למעשה מגדילים את קימור הכנפיים. המדפים נמצאים בשימוש בעיקר במהלך המראות ונחיתות. ניתן לשלוט בהם מתא הטייס באמצעות מתג מנוף, והם מופעלים חשמלית.
מדפים יכולים לרדת רק למטה, בניגוד למאזנות שנעות למעלה ולמטה. הם יכולים לרדת במדרגות של 10, 20 ו-30 מעלות ובמטוסים מסוימים מגיעים עד 40 מעלות. ניתן להשתמש במדפים רק בטווח מהירויות בטוח. חריגה מהמהירות המומלצת לשימוש בטוח עלולה לפגוע בשלמות המבנית של מנגנוני המדף והכנף כולה. המהירות הבטוחה שבה ניתן להפעיל את המדפים בתצורותיהם השונות מצוינת מחוון המהירות באמצעות קשת לבנה.
חשוב לציין שמשטחי ההיגוי הראשיים פועלים ביעילות רבה יותר מעל מהירות מסוימת. במהירויות נמוכות יותר, הם מאבדים מיכולת השליטה (Control authority). יתרה מכך, במהירויות נמוכות מאוד, המטוס עלול להיכנס להזדקרות (Stall).
כן הנסע:
למטוס זה יש כן נסע מסוג "גלגל אף" (Tricycle) והוא קבוע, מה שאומר שהטייס לא יצטרך לדאוג לגביו במהלך המראה ונחיתה.
זה מפשט את הבנייה והתחזוקה של מטוס זה. החיסרון בכך הוא הגרר הטפילי (Parasite drag) הנוסף במהלך הטיסה, אשר במצטבר יגרום למטוס לצרוך יותר של דלק. כדי למזער את הגרר הטפילי, לגלגלים עשויים להיות חיפויים אווירודינמיים (Wheel pants/fairings), וגם לכני המסע ולסמוכות יש צורה זורמת, אך חלק מהבעלים יסירו את חיפויי הגלגלים כדי להקל על תחזוקת הגלגלים.
ההבדל בגרר יכול להיחשב זניח, אך השימוש בחיפויי גלגלים בהחלט משפר את היעילות האווירודינמית.
הגלגל הקדמי נשלט על ידי הדוושות כדי לנהג על הקרקע. מנגנון הדוושות מחובר באמצעות מוטות דחיפה. לגלגל יש גם בולם זעזועים ומשכך נוסף בצד, הנקרא "Shimmy damper" (משכך רעידות), למניעת תנודות בציר האנכי שלו במהירויות גבוהות על הקרקע.
לגלגלים הראשיים יש בלמים שניתן להפעילם באופן עצמאי באמצעות הדוושות (בחלקן העליון). זה יכול לעזור לשלוט בכיוון על הקרקע וכמובן להאט לאחר נחיתה. שימו לב כיצד התנועה להזזת הגה הכיוון (דחיפת רגל) ולבלימה (לחיצה על הדוושה) היא שונה.
תא הטייס (Cockpit)
אזור תא הטייס הוא המקום שבו אתה, כטייס או כנוסע, תשב.
הטייס יושב במושב הקדמי השמאלי. יש גם אזור שבו ניתן להעמיס מטען נוסף. מטוס זה מאפשר לשאת עד ארבעה מבוגרים, אך הכל תלוי בדלק ובמטען הנוסף המועמס כמו גם בתנאי מזג האוויר. משקל ההמראה המרבי של מטוס כזה יכול להגיע עד 2,550 פאונד, או 1,157 ק"ג ובהרבה מטוסים המשקל המותר נמוך מזה. חשוב מאד לבדוק את משקל המטוס הכולל לפני המראה.
תא הטייס הוא גם המקום שבו תמצא את כל המכשירים והבקרים של המטוס והוא מכיל מכשירים להטסה וניווט. במטוסינו תפגשו את התצורה הישנה יותר של מכשירי מטוס:
מד גובה
מד מהירות
מד שיעור נסיקה (או מהירות אנכית)
אופק מלאכותי
מד פניה ונטיה
מחוון החלקה אשר ידוע בכינויו BALL
מחווני מנוע הכוללים מד סל"ד, לחץ וטמפרטורת שמן, חום מנוע,
מדי דלק
מד יניקה, מד טעינה
המהירות נמדדת מתחת לכנף השמאלית דרך צינור פיטו (Pitot tube). לצינור יש חור קטן שבו האוויר נכנס ומופנה דרך צינורות שהולכים למחוון המהירות כדי להציג את הקריאה. אם המטוס טס בתנאי התקרחות, גוף החימום מופעל כדי לשמור את הפיטו נקי מקרח.
קריאות מד הגובה והמהירות האנכית נלקחות מפתח הלחץ הסטטי (Static pressure port) הממוקם בצד השמאלי של הגוף. אם פתח זה לא מתפקד כהלכה מסיבה כלשהי, כמו סתימה, מתג יכול לפתוח שסתום כדי לקרוא את הלחץ מבפנים. מכיוון שתא הטייס אינו מדוחס, הלחץ יהיה כמעט זהה לבחוץ.
מחוון מצב האופק (Attitude indicator) יראה את זווית ההטיה (Bank) והעלרוד (Pitch) של המטוס בזמן אמת. הצג שמראה לנו את מצבנו במרחב יכול להיות אלקטרוני המופעל באופן חשמלי או אנלוגי שמשתמש בג'יירוסקופ מסתובב, המסובב באמצעות משאבת הוואקום במנוע שתשמור על המכשיר פועל.
אם משאבת הוואקום תפסיק לעבוד, המכשיר מציג סימן אדום המצביע על היעדר לחץ ואקום.
החלקה צידית (Sideslip) מצוינת במחוון ההחלקה ("הכדור").
בחלק העליון, נפוץ למצוא מצפן אנלוגי ליתירות.
בפנל התחתון אנו יכולים למצוא מתגים חשמליים לאורות, משאבת דלק עזר (אם יש), אוויוניקה ומפסק ראשי (Master).
בתחתית נראה את הנתיכים (Circuit breakers). לידם נמצא מתג ההצתה ובורר המגנטו. המטוס פועל תמיד במצב "Both" (שניהם) כדי להשתמש בשני המגנטו. במרכז, יש לנו את בקרת המצערת הראשית של המנוע, ולידה בקרת תערובת הדלק. זה הופך את תערובת הדלק לעשירה יותר או ענייה יותר, בהתאם לגובה או ללחץ האוויר. הטייס יכוון את בקרת התערובת לבעירה יעילה יותר.
למתג המדפים יש את טווח המהירות הבטוח המומלץ לפעולה כאשר המדפים נפרסים. ברוב המטוסים המגבלה היא 110 קשר או פחות כדי לפרוס את המדפים לעשר מעלות, ו-85 קשר או פחות כדי להוריד אותם מעבר לכך - ל-20 או-30 מעלות.
מימין אנו יכולים לראות שני כפתורים לשליטה בטמפרטורה ובזרימת האוויר בתוך התא. בחלק מהמטוסים אפשר לראות למטה שסתום ניתוק דלק (Fuel shut off) למקרה של אש. שסתומים אלה צריכים להימשך החוצה ושוב אנו רואים את בורר הדלק ואת מקזז הגה הגובה, שהראינו כבר.
אורות ומערכת חשמל: כפי שראינו בלוח, ניתן להדליק ולכבות את האורות כאן.
מערכות חשמליות אחרות נשלטות גם הן מכאן. כאשר המנוע אינו פועל, המצבר הוא מקור הכוח העיקרי. ניתן לחבר למערכת גם יחידת כוח חיצונית.
כדי להניע את המנוע, נצטרך תחילה לשלב את המתנע (Starter). מכשיר זה יתחיל לסובב את המנוע. הוא צורך כמות אדירה של זרם מהמצבר.
כוח כזה נדרש כדי לסובב את המנוע בפעם הראשונה. ברגע שהמנוע מתחיל לייצר כוח משלו מתהליך הבעירה, המתנע ייסוג אוטומטית. בזמן שהמנוע פועל, האלטרנטור יספק את הכוח למטוס, והמצבר ייטען מחדש.
תאורה
הנראות של המטוס חשובה מאד במיוחד במהלך הלילה. לכן מטוס זה מצויד באורות שונים.
משואה אדומה (Beacon) נמצאת בחלק העליון של המייצב האנכי. זהו אור מהבהב אדום, והוא מופעל כדי להתריע בפני צוות הקרקע שהמנוע עומד להתחיל לפעול, וניתן לכבות אותו כשהמנוע נעצר. אנחנו משאירים את המתג הזה במצב דולק כל הזמן.
אורות ה-Strobe, הידועים גם כאורות למניעת התנגשות, הם אורות מהבהבים לבנים שמופעלים בכל פעם שעולים על מסלול ההמראה, נשארים פועלים בכל הטיסה ומכובים כשיורדים מהמסלול. הם משפרים מאד את נראות המטוס ביום ובעיקר במהלך הלילה. הם מזהירים טייסים אחרים באזור על נוכחותו של מטוס אחר. הם יכולים להיות ממוקמים בקצות הכנפיים ובדגמים מסוימים גם מאחור.
אורות הניווט (Navigation lights), הידועים גם כאורות מיקום, הם אורות קבועים המראים את המיקום והכיוון של המטוס. בקצה הכנף השמאלית יש אור אדום, בקצה הכנף הימנית יש אור ירוק ומאחור יש אור לבן. בגרסאות שונות של הססנה 172, ניתן להשיג התקנה זו בדרכים שונות, אך החוק דורש מכל המטוסים לעמוד בסטנדרטים מסוימים. ימין-ירוק – תמיד.
אורות הנחיתה וההסעה (Taxi) בדגם זה ממוקמים בשפת ההתקפה של הכנף השמאלית. הם משמשים להאיר לפני המטוס במהלך המראה ונחיתה, ובמהלך הסעה על הקרקע. בחלק מהמטוסים אורות אלו נמצאים מתחת לפרופלור ובחלק מהמטוסים יש רק אור אחד המשמש גם להסעה וגם להמראה/נחיתה.






