אפקט הקרקע והשפעתו על המטוס בהמראה ונחיתה
אפקט הקרקע (Ground Effect) הוא תופעה אווירודינמית משמעותית שבה נתקלים טייסים כאשר כלי טיס פועל קרוב מאוד לפני השטח, בדרך כלל בגובה של מוטת הכנף בקירוב מהקרקע.
לאפקט הקרקע יש השפעה על כל כלי טיס ובכל פעם, אבל במטוסים קלים יש לו השפעה גדולה וחשוב מאד להכיר אותה. בקצרה אפקט הקרקע הוא מצב שבו האוויר נלכד בין הכנף לבין משטח הנחיתה, ופועל כמו כרית אוויר. טייסים חווים זאת לעיתים קרובות בנחיתה כהתנגדות של המטוס לירידה נוספת רגע לפני הנגיעה בקרקע, בתחושה שהוא "לא רצה לרדת נמוך יותר, ופשוט רצה להמשיך ולטוס". תופעה זו נגרמת כתוצאה מעלייה של לחץ האוויר מתחת לכנף, ובכך מגדילה את כמות העילוי הנוצר. אבל בואו נתחיל מהבנה של העקרונות האווירודינמיים שקשורים לתופעת אפקט הקרקע. כאשר כנף או כל משטח אווירודינמי מייצר עילוי, נוצר הפרש לחצים – לחץ נמוך יותר מעל המשטח ולחץ גבוה יותר מתחתיו. הפרש הלחצים גורם לעילוי אבל תופעת לוואי של הפרש הלחצים היא שאוויר מאזור הלחץ הגבוה מתחת לכנף זורם סביב קצות הכנפיים לאזור הלחץ הנמוך שמעל. זרימה זו יוצרת מערבולות אוויר מסתובבות במהירות המכונות מערבולות קצה כנף, שעוצמתן גדלה ככל שהמטוס כבד יותר. במטוס כבד מאד מערבולות כאלו מסוכנות עבור מטוסים אחרים, ומטוס קל חייב להיזהר מלטוס בתוכן. אבל תהליך זה, של יצירת מערבולות מפחית את העילוי שמייצרת הכנף, ולשם הפשטות ניתן לסווג אותו כסוג של התנגדות אווירודינמית המכונה גרר מושרה (induced drag) מערבולות קצה כנף, קיימות בכל טיסה, וכתוצאה מכך הגרר המושרה קיים בכל טיסה. אגב, כנפיים עם הטיה בקצה הכנף מנסות להקטין את התופעה. אבל כאשר מטוס טס בגובה נמוך מאוד מעל פני הקרקע — בדרך כלל עד לאורך מוטת הכנף של המטוס — מתרחש שינוי משמעותי בהתנהגות האווירודינמית של הכנף, תופעה זו נקראת אפקט הקרקע (Ground Effect).
מהו אפקט הקרקע?
אפקט הקרקע נגרם כתוצאה מהשפעה של פני הקרקע על זרימת האוויר סביב הכנפיים. בגובה נמוך, הקרקע מפריעה להיווצרות מערבולות הקצה (wingtip vortices) וכפועל יוצא:
- הגרר המושרה פוחת ומוביל לכך שהעילוי של הכנף גובר — כלומר, הכנף "מייצרת יותר עילוי" עבור אותם תנאים - זווית התקפה ומהירות.
התוצאה בפועל היא שברגע שהמטוס קרוב לקרקע, הוא “מרחף” ביתר קלות, נוטה להמריא לפני הזמן וקשה להנחית אותו באופן חד ומדויק. עוד נתון חשוב – עוצמת ההיקף משתנה עם הקירבה לקרקע. בגובה 40 רגל השווה למוטת הכנף היא מזערית, הקטנה של אחוז אחד בגרר המושרה, בעוד שבגובה של רבע ממוטת הכנף, 10 רגל = כשלושה מטר הגרר במושרה קטן ברבע ובגובה שבו אנחנו נוגעים בקרקע, ההקטנה היא בכ 50% מהגרר המושרה.
בואו נבין יותר את ההשפעות של אפקט הקרקע – המראה ונחיתה
במהלך המראה:
- כאשר המטוס מתחיל בריצת ההמראה הוא קרוב מאד לקרקע ולכן כל עילוי שנבנה יוצר מעין כרית אוויר מתחת לכנפי המטוס. כאשר הוא ממריא ומגיע לגובה של מטרים בודדים, הוא ממשיך לחוש באפקט הקרקע הוא "מרגיש" כאילו הוא קל יותר והכנפיים יעילות יותר אבל בהמשך ההמראה, כשאנחנו עוברים את גובה מוטת הכנפיים אפקט הקרקע מפסיק להתקיים ואנחנו צריכים להוסיף עילוי למטוס, על ידי הגדלת זווית ההתקפה = משיכה בסטיק.
- במצב זה, ייתכן שהמטוס ימריא מוקדם מהצפוי — אך ללא מספיק מהירות אוויר לצורך טיפוס יציב מחוץ לאפקט הקרקע. זה עלול לגרום להגדלת זווית ההתקפה מעבר לזווית ההזדקרות ושקיעה של המטוס.
- לכן חשוב להקפיד על מהירות המראה נדרשת ולא "למשוך" מוקדם מדי
- אגב, אם ממריאים ממסלול קצר מאד, יש טכניקה שמנצלת את אפקט הקרקע, וכוללת ניתוק מוקדם והישארות בגובה נמוך מאד תוך האצה ורק אז המשך הטיפוס, זה נושא לשיחה אחרת, וזו לא "המראה קצרה" שעליה אנחנו מתדרכים.
במהלך נחיתה:
- כשמתקרבים לקרקע, אנחנו מגיעים מאיזור שבו טסנו ללא אפקט הקרקע ובבת אחת מקבלים עבור אותם תנאים יותר עילוי. ההרגשה היא שהמטוס פתאום "מרחף" יותר ממה שהטייס ציפה, בגלל הפחתה בגרר והגדלת העילוי. הדבר עלול לגרום ל-“float” – ריחוף ממושך במסלול, שבטיסות עם מסלול קצר עלול להוביל לנחיתה מאוחרת
- תופעה אחרת, יותר מסוכנת היא סוג של "גמל. אפקט הקרקע עלול לגרום לנו למעבר לטיפוס, כאשר אנחנו ללא מנוע, במהירות נמוכה והטיפוס עצמו יוביל אותנו לצאת מהשפעת אפקט הקרקע והזדקרות. לא טוב.
- כטייסים אנחנו צריכים לדאוג שהמטוס יעשה את מה שאנחנו רוצים, והקטנה עדינה של זווית ההתקפה לא תאפשר למטוס לצוף, או אפילו לטפס בשל אפקט הקרקע. לכן חשוב לשמור על מהירות גישה נכונה ולא לנסות "למשוך" את המטוס בכוח לרחף — אלא לאפשר לו להיכנס למצב האף של הנחיתה בצורה טבעית ומבוקרת.
כיצד טמפרטורה משפיעה על אפקט הקרקע?
טמפרטורה משפיעה באופן עקיף — לא על עצם קיומו של אפקט הקרקע, אלא על עוצמתו היחסית בסיטואציות שונות. הנה ההשפעה:
- טמפרטורה חמה → צפיפות האוויר יורדת → העילוי הכללי קטן יותר. לכן:
ההבדל בין "העילוי הרגיל" בגובה נמוך לבין העילוי בתוך אפקט הקרקע מודגש יותר, כי באפקט הקרקע הכנפיים משפרות את יעילותן באופן מורגש. - בנוסף, ביום חם האוויר שקרוב למסלול מתחמם מאד ומתרומם. נוצרת טרמיקה שצמודה למסלול ותורמת אף היא ל"דחיפת" המטוס.
- בהמראה, אנחנו יכולים להרגיש שהמטוס "רוצה" לנתק מוקדם מהמתוכנן, אבל עם העליה לגובה ויציאה מאפקט הקרקע נרגיש כאילו המטוס “נשאב” לתוך אפקט הקרקע ולא מצליח לטפס — במיוחד ביום חם ובגובה שדה גבוה.
- בנחיתה ביום חם, נגיע לחלק הסופי של הנחיתה כאשר כל נתוני המטוס מתאימים ליום חם, כלומר זווית התקפה גבוהה מאשר זו של יום קר, אבל כשניכנס לתחום אפקט הקרקע, נרגיש את ה"גמל" ההוא שנותן תחושה שהמסלול דוחה את המטוס ולא מוכן לקבל אותו.
ביום של טמפרטורה קרה → צפיפות האוויר גבוהה → העילוי גבוה יותר באופן כללי ולכן ההבדל בין טיסה באפקט הקרקע לטיסה מחוצה לו פחות דרמטי, כי גם מחוץ לאפקט הקרקע יש כבר יעילות גבוהה יחסית לכנף. לכן, אפקט הקרקע עדיין קיים, אבל השפעתו פחות "קופצת לעין". לסיכום – הנקודות הקריטיות שחשוב לזכור:
- אפקט הקרקע מפחית את הגרר ומגביר עילוי בטיסה נמוכה.
- בהמראה – לא למהר לנתק לפני מהירות המראה התקנית. אם כבר ניתקתם מוקדם – הישארו נמוכים בתוך אפקט הקרקע עד למהירות הנכונה ורק אז המשיכו לטפס.
- בנחיתה – להיזהר מריחוף עודף ולשמור על מהירות גישה מדויקת.
- בטמפרטורה חמה (ובעיקר בגובה שדה גבוה) — השפעת אפקט הקרקע חזקה יותר יחסית, וזה עלול להטעות את הטייס בחשיבה שהמטוס "מוכן לטיפוס", כשהוא עדיין מהיר מדי או לא מספיק מיוצב.
עוד מילת אזהרה:
לאפקט הקרקע יש השפעה על המטוס שלנו, אבל היא ניתנת לשליטה. הימנעו מתיקונים גסים בקרבת הקרקע, ובעיקר היזהרו מתנועות הורדת אף חריפות. טיסות טובות לסרטון: קישור


