דלגו לתוכן הכתבה
שני טייסים בתא מטוס קל בטיסת לילה

תדריך טיסות לילה

טיסת לילה מחייבת שיטת הטסה שונה בשל מגבלות הראייה, הקושי בזיהוי האופק והסיכון לאשליות חזותיות ולאובדן התמצאות מרחבית. בתדריך נכיר את מאפייני ראיית הלילה, תאורות המטוס והשדה ואת חשיבות ההכנה המוקדמת. נלמד לשלב בין הסתכלות החוצה לבין סריקת מכשירים, במיוחד לאחר המראה, בפניות ובמעברים בין מצבי טיסה. נתרגל הסעה, המראה, ניווט, הקפה ונחיתה בלילה, תוך דגש על גישה יציבה והערכת גובה נכונה. מטרת התרגיל היא לפתח מודעות לסיכונים, שליטה מדויקת במטוס וקבלת החלטות בטוחה בתנאי תאורה מוגבלים.

שני טייסים בתא מטוס קל בטיסת לילה
00פתיחה

מטרת התרגיל

טיסת לילה היא חוויה מיוחדת. הנוף המוכר משתנה לחלוטין, יישובים וכבישים הופכים לרשת של אורות, שדות תעופה נראים אחרת, והטיסה עצמה עשויה להרגיש שקטה ורגועה יותר.

אבל דווקא השקט הזה עלול להטעות.

בלילה אנחנו מאבדים חלק גדול מן המידע החזותי שעליו למדנו להסתמך במהלך טיסות היום. האופק אינו תמיד ברור, קשה להעריך מרחקים וגבהים, תוואי הקרקע כמעט נעלם באזורים חשוכים, וגם תמונת המסלול בהמראה ובנחיתה משתנה.

עד עכשיו למדנו להטיס את המטוס בעיקר באמצעות הסתכלות החוצה, תוך שימוש במכשירים לצורך בקרה. בטיסת לילה נצטרך לשנות את חלוקת הקשב: נמשיך להשתמש בראייה החיצונית, אך נסתמך הרבה יותר על מכשירי הטיסה כדי לקבוע את מצב המטוס ולשמור עליו.

מטרת התרגיל היא להכיר את המאפיינים המיוחדים של טיסת לילה, ללמוד את שיטת ההטסה המתאימה, להכיר את התאורות ואת האשליות החזותיות, ולתרגל המראה, טיסה, הקפה ונחיתה בתנאים שבהם המידע החזותי מוגבל.

המטרה אינה רק לדעת להמריא ולנחות בחושך. אנחנו רוצים שהחניך יבין מדוע טיסת לילה דורשת שיטת עבודה אחרת, וכיצד עליו לפעול כאשר התחושות שלו אינן מתאימות למה שמציגים מכשירי הטיסה.

מהי טיסת לילה?

המונח ״לילה״ אינו מתאר רק את הרגע שבו השמש נעלמת מתחת לאופק.

בתעופה קיימות הגדרות הקובעות מתי מתחיל הלילה ומתי הוא מסתיים, והן עשויות להיות שונות מהגדרות המשמשות לצרכים אחרים.

בפרסומים התעופתיים ובתקנות עשויות להופיע התייחסויות לדמדומי הערב והבוקר, לזמני זריחה ושקיעה ולפרקי זמן מוגדרים ביחס אליהם. לכן, לצורך תכנון וביצוע טיסה, עלינו להשתמש בהגדרה התקפה החלה על הפעילות שלנו ובזמנים המפורסמים במקורות התעופתיים המתאימים.

מבחינה מעשית, חשוב להבין שתנאי הראות אינם משתנים בבת אחת. לעיתים, זמן קצר לאחר השקיעה עדיין ניתן להבחין באופק ובתוואי הקרקע, ואילו בהמשך הלילה אותם פרטים נעלמים כמעט לחלוטין.

גם שני לילות אינם דומים זה לזה. לילה בהיר עם ירח מלא ותאורה קרקעית עשוי להעניק תמונה חזותית טובה יחסית, בעוד שלילה ללא ירח, מעל שטח חשוך, עלול להותיר אותנו כמעט ללא נקודות ייחוס חיצוניות.

לפיכך, עצם העובדה שטיסה מסוימת מותרת בתנאי לילה אינה מבטיחה שקיימים בה תנאים חזותיים נוחים.

מדוע אנחנו לומדים לטוס בלילה?

במהלך ההכשרה אנחנו עשויים לפגוש את טיסת הלילה כחלק מתוכנית הלימוד או כהתנסות שנועדה להרחיב את היכולת שלנו להתמודד עם תנאי טיסה שונים.

אחת הסיבות החשובות להכרת טיסת הלילה היא האפשרות שטיסה שתוכננה להסתיים באור יום תתעכב. מזג האוויר, שינוי בנתיב, עיכוב בלתי צפוי או תקלה עלולים להביא אותנו למצב שבו תנאי התאורה שונים מאלה שתכננו.

עם זאת, היכרות בסיסית עם טיסת לילה אינה תחליף להכשרה, לכשירות או להרשאה הנדרשות לצורך ביצוע טיסת לילה עצמאית.

בתרגול נלמד כיצד נראית סביבת הטיסה בלילה וכיצד משתנה אופן השימוש במכשירים, אך לא נוכל לדמות בצורה מלאה את כל המצבים האפשריים. לא נתרגל בהכרח אובדן מוחלט של ייחוס חזותי, תנאי מזג אוויר קשים, תקלות משמעותיות או נחיתת חירום בשטח חשוך.

חשוב לזכור שגם טייס שכבר ביצע טיסות לילה רבות עלול להתקשות כאשר התנאים משתנים באופן משמעותי.

הכנה לטיסת לילה

ההכנה לטיסת לילה מתחילה בהכנת הטייס.

כל הדרישות המוכרות לנו מטיסת יום ממשיכות לחול, אך בלילה מתווספים גורמים נוספים. עייפות, עומס עבודה, ירידה בריכוז או חוסר היכרות עם השדה עלולים להשפיע על הבטיחות בצורה משמעותית יותר.

נגיע לטיסה לאחר מנוחה מתאימה, ונימנע מלהתחיל אותה כאשר אנחנו עייפים או כאשר יכולת הריכוז שלנו נפגעה.

נבדוק את מזג האוויר בקפידה. נתייחס לא רק לנתוני הרוח, העננות והראות המדווחת, אלא גם למשמעותם המעשית בלילה. שכבת עננים נמוכה, אובך או היעדר תאורה קרקעית עלולים להקשות מאוד על זיהוי האופק, גם כאשר תנאי הראות המדווחים נראים סבירים.

נלמד מראש את שדה התעופה ואת מסלולי ההסעה. נזהה את נקודות היציאה מן החניה, את צמתי ההסעה, את נקודות ההמתנה ואת הכניסה למסלול.

נכין תרשים שדה עדכני ונחזיק אותו במקום נגיש. בלילה יהיה קשה יותר לזהות שילוט, סימוני קרקע וצמתים, ולכן אין להסתמך על הזיכרון בלבד.

נכין גם פנס אישי מתאים, רצוי עם אפשרות לתאורה שאינה מסנוורת, ונוודא שקיימות סוללות תקינות או מקור תאורה חלופי. הפנס מיועד לקריאת מסמכים, לבדיקות ולמצבים שבהם תאורת המטוס אינה מספקת.

ראיית לילה

כדי להבין מדוע הטיסה בלילה שונה, עלינו להכיר בקצרה את אופן פעולת העין.

ברשתית קיימים שני סוגים עיקריים של תאים קולטי אור: קנים (Rods) ומדוכים (Cones).

המדוכים מאפשרים ראיית צבעים וחדות ראייה גבוהה יחסית, אך זקוקים לתאורה חזקה. לכן הם פעילים בעיקר בתנאי יום.

הקנים רגישים יותר לאור חלש, ולכן הם חשובים במיוחד לראיית לילה. עם זאת, הם אינם מאפשרים הבחנת צבעים כמו המדוכים, וחדות הראייה באמצעותם נמוכה יותר.

כתוצאה מכך, בלילה אנחנו מתקשים להבחין בפרטים קטנים, בצבעים ובקווי מתאר. עצמים שנראים ברורים ביום עלולים להיעלם כמעט לחלוטין בחושך.

הסתגלות לחושך

כאשר אנחנו עוברים מסביבה מוארת לסביבה חשוכה, העיניים אינן מגיעות מיד לרגישות המרבית שלהן.

תהליך ההסתגלות לחושך מתפתח בהדרגה, והסתגלות משמעותית של מערכת ראיית הלילה עשויה להימשך כ־30–45 דקות.

חשיפה לאור חזק עלולה לפגוע בהסתגלות הזאת. לכן נימנע ככל האפשר מהפעלת תאורה חזקה בתא הטייס, מהארת הפנים בפנס ומבהייה במסכים בעוצמת תאורה גבוהה.

נכוון את תאורת המכשירים כך שנוכל לקרוא את הנתונים בנוחות, אך בלי לפגוע שלא לצורך ביכולת לראות החוצה.

גם תאורה אדומה אינה פתרון מושלם. היא עשויה לסייע בשימור הסתגלות לחושך בתנאים מסוימים, אך עלולה להקשות על קריאת צבעים וסימונים. לכן נשתמש בתאורה המתאימה למשימה ולציוד.

ראייה היקפית בלילה

במרכז שדה הראייה שלנו קיים אזור שבו צפיפות הקנים נמוכה יחסית. כתוצאה מכך, עצם חלש מאוד עשוי להיות קשה לזיהוי כאשר אנחנו מביטים ישירות לעברו.

לפעמים דווקא מבט מעט הצידה מאפשר להבחין בו טוב יותר.

לכן, כאשר נחפש בלילה נקודת אור חלשה, לא נתקע עליה את המבט. נסרוק את האזור במבטים קצרים ומדודים, ונשתמש גם בראייה ההיקפית.

שיטת הסריקה הזאת חשובה במיוחד כאשר אנחנו מחפשים תנועה אחרת, אורות של שדה תעופה או נקודות ציון מרוחקות.

אשליות חזותיות בלילה

אחד הסיכונים המשמעותיים בטיסת לילה הוא שהמידע החזותי שאנחנו מקבלים עלול להיות מטעה.

ביום אנחנו מעריכים גובה, מרחק וזווית באמצעות שילוב של קו האופק, תוואי הקרקע, גודל העצמים ותנועתם ביחס אלינו.

בלילה חלק גדול מן המידע הזה חסר.

אובדן אופק ואופק מדומה

מעל שטח מואר אנחנו עשויים לזהות קו ברור בין הקרקע לשמיים. מעל ים חשוך, מדבר או אזור בלתי מיושב, ייתכן שלא נוכל להבחין בקו כזה כלל.

במצב זה הטייס עלול לייחס לקבוצת אורות רחוקה, לקו עננים או אפילו לכוכבים משמעות של אופק.

אם ננסה להטיס את המטוס לפי אופק מדומה, אנחנו עלולים להיכנס להטיה, לנסיקה או להנמכה בלי להבחין בכך.

לכן, כאשר האופק אינו ברור, לא ננסה להמציא לעצמנו אופק באמצעות אורות מקריים. נסתמך על מכשירי הטיסה.

אשליית מרחק

אורות חזקים עשויים להיראות קרובים יותר מכפי שהם באמת, ואילו אורות חלשים עשויים להיראות רחוקים יותר.

כתוצאה מכך, קשה יותר להעריך את המרחק לשדה התעופה או את מיקומנו ביחס אליו.

גם אורות של יישובים עלולים ליצור תחושה שגויה של גובה. יישוב מואר מאוד עשוי להיראות קרוב מתחתינו, אף שאנחנו נמצאים בגובה משמעותי.

אשליית המסלול החשוך

כאשר אנחנו ניגשים לנחיתה מעל שטח חשוך, עם מעט נקודות ייחוס סביב המסלול, אנחנו עלולים להעריך באופן שגוי את גובהנו ואת זווית הגישה.

תופעה מוכרת היא אשליית החור השחור (Black-Hole Approach): גישה למסלול מואר שמוקף בשטח חשוך, שבה היעדר רמזים חזותיים עלול לגרום לטייס לטוס מתחת לנתיב הגישה הרצוי.

במצב כזה לא נסתמך על תחושת הגובה בלבד. נשתמש באמצעי ההכוונה הזמינים, כגון PAPI כאשר הוא מותקן ותקין, ונצליב את התמונה החיצונית עם נתוני הגובה, המרחק ושיעור ההנמכה.

אשליית שיפוע המסלול

מסלול בעל שיפוע משמעותי או תאורה בלתי רגילה עלול להיראות שונה ממסלול שאנחנו מכירים.

הדבר עשוי לגרום לנו לחשוב שאנחנו גבוהים מדי או נמוכים מדי, גם כאשר נתיב הגישה תקין.

לכן חשוב להכיר מראש את נתוני השדה ואת מאפייני המסלול, ולא להסתמך רק על המראה החזותי שלו.

ורטיגו — אובדן התמצאות מרחבית

המערכת הווסטיבולרית שבאוזן הפנימית מסייעת לנו לחוש תנועה ותאוצה, אך היא אינה מכשיר מדויק למדידת מצב המטוס.

בתנאים רגילים, המוח משלב בין תחושות הגוף לבין המידע שמתקבל מן העיניים. כאשר האופק ברור, הראייה מסייעת לנו להבין אם אנחנו ישרים, מוטים, נוסקים או מנמיכים.

בלילה, כאשר המידע החזותי מוגבל, אנחנו עלולים להסתמך יותר מדי על תחושות הגוף.

הבעיה היא שתחושות אלה עלולות להטעות.

פנייה מתונה וממושכת עשויה להפסיק להיות מורגשת. כאשר ניישר את הכנפיים, ייתכן שנרגיש כאילו אנחנו פונים לצד השני.

גם תנועות ראש מהירות בזמן פנייה עלולות ליצור תחושת תנועה שאינה תואמת את מצב המטוס.

התופעה נקראת אובדן התמצאות מרחבית (Spatial Disorientation), ולעיתים משתמשים בהקשר זה במונח ורטיגו.

הדרך להתמודד איתה היא להכיר את מגבלות התחושה הגופנית ולהעדיף את המידע המתקבל ממכשירי הטיסה התקינים.

נבצע תנועות ראש מדודות, נימנע מהתכופפות פתאומית בזמן פנייה ונקפיד על סריקת מכשירים מסודרת.

אם מתעורר ספק לגבי מצב המטוס, נתמקד בייצובו באמצעות המכשירים ונבצע הצלבה בין האופק המלאכותי, מד המהירות, מד הגובה, מד שיעור הנסיקה וההנמכה ומכשירי הכיוון.

אין להמשיך לתמרן על סמך תחושה גופנית כאשר היא סותרת את נתוני המכשירים.

תאורות המטוס

לפני טיסת לילה נקדיש תשומת לב מיוחדת לתאורות המטוס.

בבדיקה החיצונית נוודא את תקינות תאורות הניווט, המשואה המסתובבת או המהבהבת, אורות ההתנגשות, אור הנחיתה ואור ההסעה, ככל שהם מותקנים ונדרשים במטוס.

תאורות הניווט מאפשרות למטוסים אחרים לזהות את כיוון התנועה שלנו. בכנף שמאל נמצא האור האדום, בכנף ימין האור הירוק, ובחלק האחורי של המטוס אור לבן.

נכיר את מיקום המפסקים ואת אופן הפעלת התאורות במטוס המסוים. לא נניח שכל מטוסי Cessna 172 מצוידים בדיוק באותה מערכת תאורה.

נבדוק גם את תאורת המכשירים, תאורת ההצפה ותאורת התא.

נרצה לוודא שניתן לקרוא את כל המכשירים החשובים, לזהות את ידיות השליטה ולמצוא את המפסקים הדרושים גם בחושך.

נבדוק את אפשרות עמעום התאורה ונכיר את השפעתה על היכולת לראות החוצה.

תקלה בתאורה עשויה להיות הרבה יותר משמעותית בלילה מאשר ביום. לכן נברר מראש אילו תאורות נדרשות לפי התקנות, לפי הציוד המותקן ולפי הנהלים החלים על הטיסה.

תאורות שדה התעופה

גם שדה התעופה נראה שונה לחלוטין בלילה.

במקום לזהות את המסלול לפי צבע האספלט, סימוני הקרקע והסביבה, נסתמך במידה רבה על מערכת התאורה שלו.

נלמד לזהות את אורות שולי המסלול, את תאורת קצה המסלול, את תאורת הספים ואת תאורות מסלולי ההסעה, בהתאם למערכות המותקנות בשדה.

בשדות רבים אורות שולי המסלול הם לבנים, ואילו אורות שולי מסלולי ההסעה הם כחולים. עם זאת, מערכות התאורה משתנות בין שדות, ולכן נלמד את מאפייני השדה מתוך הפרסומים התקפים.

נכיר גם את מערכת ה־PAPI, אם היא קיימת בשדה.

מערכת זו מספקת חיווי חזותי על מיקום המטוס ביחס לנתיב גישה מוגדר. בתצורה הנפוצה, שני אורות אדומים ושני אורות לבנים מצביעים על כך שאנחנו קרובים לזווית הגישה המתוכננת.

עם זאת, ל־PAPI יש מגבלות. הוא אינו מבטיח לבדו הפרדה מכל מכשול בכל מצב, ואינו מחליף את הצורך להכיר את נתוני השדה ואת נוהלי הגישה.

הסעה בלילה

הסעה בלילה דורשת קצב עבודה איטי ומבוקר יותר.

קשה יותר לזהות סימוני קרקע, קווי עצירה, צמתים ומכשולים. גם הערכת המרחק בין קצה הכנף לבין עצם סמוך עלולה להיות פחות מדויקת.

לכן נלמד מראש את מסלול ההסעה ונחזיק תרשים שדה זמין.

נשתמש בתאורות המטוס בהתאם לנהלים, אך ניזהר שלא לסנוור מטוסים אחרים או אנשי קרקע.

נבצע בדיקות מכשירים במהלך ההסעה בהתאם לבד״ח, ובכל פעם שנדרש להפנות את תשומת הלב באופן משמעותי לתוך התא — נעצור במקום בטוח לפני שנעשה זאת.

לא ננסה לקרוא מסמך מורכב או לבצע בד״ח כאשר המטוס ממשיך להתגלגל ואיננו מקדישים תשומת לב מלאה למסלול ההסעה.

אם איננו בטוחים במיקומנו, נעצור במקום מתאים ונברר אותו.

אין להמשיך להסיע רק משום שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים את השדה.

התיישרות למסלול

לפני ההתיישרות נוודא שאנחנו נמצאים במסלול הנכון ושהתקבלו האישורים הדרושים.

לאחר ההתיישרות נבדוק את כיוון המסלול מול מכשיר הכיוון והמצפן, בהתאם לדיוקם ולמגבלותיהם.

בלילה הבדיקה הזאת חשובה במיוחד. תאורת מסלול סמוך או צומת רחב עלולות ליצור תמונה מטעה.

נבחן את מיקום אורות שולי המסלול ונחפש תמונה סימטרית ביחס לציר המטוס.

נבדוק שהאופק המלאכותי מציג מצב מתאים ושמכשירי הטיסה מוכנים להמראה.

נגדיר מראש את אופן המעבר מן ההסתכלות החיצונית אל מכשירי הטיסה לאחר הניתוק.

המראה בלילה

ריצת ההמראה דומה בעיקרה לזו שאנחנו מכירים מטיסת יום.

נפתח את המנוע בהתאם לנוהל, נבדוק את נתוני המנוע ונשמור על ציר המסלול באמצעות הגה הכיוון.

בלילה נשתמש בתמונה הסימטרית של אורות המסלול כדי לסייע בשמירת הכיוון.

אולם לאחר הניתוק מן הקרקע מתרחש שינוי משמעותי.

ביום אנחנו רגילים לראות את האופק ואת הקרקע, ולהשתמש בהם כדי לקבוע את מצב האף ואת מצב הכנפיים. בלילה, במיוחד מעל אזור חשוך, נקודות הייחוס האלה עלולות להיעלם מיד לאחר ההמראה.

לכן, לאחר ניתוק חיובי, נעבור באופן יזום לסריקת מכשירים ונקבע את מצב הנסיקה באמצעות האופק המלאכותי ומד המהירות, תוך הצלבה עם מד הגובה, מד שיעור הנסיקה ומכשיר הכיוון.

נשתמש בתמונת הנסיקה ובמהירות המתאימות למטוס ולנוהל ההמראה, ולא ננסה לשמור על זווית אף מסוימת רק משום שהיא נראית לנו נכונה.

נמשיך לשמור על הכיוון ועל טיסה מתואמת.

רק לאחר שהמטוס התייצב בנסיקה בטוחה, ובתנאים המאפשרים זאת, נרחיב בהדרגה את הסריקה החיצונית.

חשוב להדגיש שהמראה בלילה אינה מחייבת אותנו להפסיק להסתכל החוצה. היא מחייבת אותנו לא להסתמך על תמונת חוץ שאינה מספקת מידע אמין על מצב המטוס.

נסיקה ומעברים בין מצבי טיסה

בנסיקה בלילה נשתמש באותם עקרונות שלמדנו בטיסת יום: מצב אף, כוח מנוע, מהירות וקיזוז.

ההבדל הוא שבמקום להסתמך בעיקר על תמונת האף ביחס לאופק הטבעי, נשתמש במכשירים כדי לקבוע את מצב המטוס.

נקבע את מצב הנסיקה המתאים, נבדוק את המהירות ונבצע תיקוני כוח וקיזוז לפי הצורך.

כאשר נרצה לעבור מנסיקה לטיסה ישרה ואופקית, נתחיל את המעבר לפני הגובה הרצוי בהתאם לשיטת העבודה שנלמדה. נשנה את מצב האף בעזרת האופק המלאכותי, נאפשר למהירות להשתנות, נתאים את כוח המנוע ונקזז מחדש.

נמשיך לבדוק את הגובה ואת שיעור הנסיקה או ההנמכה כדי לוודא שהמטוס אכן התייצב.

כך נפעל גם במעבר להנמכה ובחזרה ממנה.

העיקרון הוא שהמכשירים מספקים לנו את תמונת מצב הטיסה, בעוד שהמבט החיצוני מסייע בהתמצאות, בזיהוי תנועה ובשמירת המודעות לסביבה.

טיסה ישרה ואופקית בלילה

לאחר שהתייצבנו בטיסה ישרה ואופקית, נמשיך לשמור על גובה, כיוון ומהירות באמצעות סריקת מכשירים.

נשתמש באופק המלאכותי כדי לוודא שהכנפיים מאוזנות ושמצב האף מתאים. נצליב את הנתונים עם מד הגובה, מד המהירות, מד שיעור הנסיקה וההנמכה ומכשיר הכיוון.

נבצע תיקונים קטנים וניתן להם זמן להשפיע.

בטיסת יום, לעיתים די במבט קצר אל האופק כדי לזהות שינוי קל בהטיה. בלילה, כאשר אין אופק ברור, אנחנו עלולים שלא להרגיש את השינוי כלל.

לכן לא נסתפק בתחושה שהמטוס טס ישר.

במקביל נמשיך להסתכל החוצה כדי לזהות תנועה אחרת, אורות קרקע ונקודות ציון.

חלוקת הקשב בין המכשירים לבין הסביבה תשתנה בהתאם לתנאים. מעל אזור מואר עם אופק ברור נוכל להשתמש ביותר מידע חזותי. מעל אזור חשוך נסתמך הרבה יותר על המכשירים.

פניות בלילה

בפניות בלילה חשוב במיוחד לשמור על תהליך מסודר.

לפני הפנייה נבדוק את המרחב האווירי ואת התנועה סביבנו, ככל שהתנאים מאפשרים. נבחר את הכיוון הרצוי ונתחיל להטות את המטוס בצורה מדודה.

נשתמש באופק המלאכותי כדי לקבוע את זווית ההטיה, ונצליב את הנתונים עם מכשיר הכיוון, מד הגובה ומד המהירות.

במהלך הפנייה נמשיך לשמור על טיסה מתואמת, ונבצע תיקונים עדינים במצב האף ובכוח המנוע לפי הצורך.

בתרגול הראשוני נעדיף בדרך כלל הטיות מתונות. כך נוכל להתרכז בשמירת הגובה, במהירות ובתיאום, בלי ליצור עומס עבודה מיותר.

חשוב לא להיכנס לפנייה בהדרגה כה איטית עד שאיננו יודעים אם המטוס כבר התחיל לפנות, אך גם לא לבצע תנועות חדות.

נבחר הטיה מתאימה, נתייצב עליה וננהל את הפנייה בצורה ברורה.

לקראת הכיוון הרצוי נתחיל לגלגל את המטוס בחזרה לטיסה ישרה ואופקית, תוך שימוש במכשירים ולא בתחושת הגוף.

לאחר ההתיישרות נבדוק שוב את הגובה, הכיוון והמהירות.

ניווט בלילה

ניווט חזותי בלילה שונה מניווט ביום.

ביום אנחנו מזהים יישובים, כבישים, מסילות ברזל, מאגרי מים וקווי חוף לפי צורתם ותוואי השטח.

בלילה חלק מן הפרטים האלה נעלמים, ואילו פרטים אחרים הופכים בולטים מאוד בזכות התאורה.

כביש ראשי עשוי להיראות כשרשרת של אורות כלי רכב. יישוב גדול עשוי להופיע ככתם מואר, ולעיתים אפשר לזהות צומת מרכזי או אזור תעשייה לפי דפוס התאורה שלו.

אבל גם כאן קיימת סכנת טעות. שני יישובים עשויים להיראות דומים מאוד בלילה, ואורות מרוחקים עלולים ליצור הערכת מרחק שגויה.

לכן נכין את הניווט מראש ונלמד אילו נקודות ציון צפויות להיות ניתנות לזיהוי בלילה.

נשלב בין המפה, הכיוון, הזמן, נקודות הציון החזותיות ועזרי הניווט הזמינים.

נוכל להיעזר ב־GPS או במערכות ניווט אחרות כאשר הן מותקנות ומתאימות לשימוש, אך לא נניח שהן מחליפות את הצורך לשמור על גובה בטוח, להכיר את המרחב האווירי ולזהות את מיקומנו.

במהלך הניווט נמשיך להטיס את המטוס באמצעות סריקת מכשירים, ונוציא את המבט החוצה לזיהוי נקודות ציון ולסריקת תנועה.

לא נשהה עם הראש מחוץ לתא במאמץ לזהות נקודת אור שאינה ברורה, בזמן שאנחנו מזניחים את מכשירי הטיסה.

התקרבות לשדה התעופה

כאשר אנחנו חוזרים לשדה או מתקרבים לשדה היעד, נתחיל את ההכנות מוקדם.

נלמד מראש את כיוון המסלול, את גובה ההקפה, את נתיבי ההצטרפות ואת מאפייני התאורה.

ננסה לזהות את השדה באמצעות שילוב של אורות המסלול, הסביבה המוארת ונקודות הציון שהכנו.

חשוב לזכור שהמסלול לא תמיד נראה מכל צלעות ההקפה. לעיתים, בצלע עם הרוח, נראה רק חלק מן התאורה או שלא נוכל להבחין במסלול כלל.

אין פירוש הדבר שאנחנו נמצאים בהכרח במקום הלא נכון.

נמשיך להשתמש בכיוון, בגובה, בזמן ובנקודות הייחוס המתאימות כדי לקבוע את מיקומנו ביחס לשדה.

נבצע את בדיקות ההצטרפות והנחיתה בזמן, כדי שלא נצטרך להתמודד עם עומס משימות גבוה בפניות האחרונות.

הקפה בלילה

הקפה בלילה מבוססת על אותה גאומטריה שלמדנו בטיסת יום: צלע אחרי המראה, צלע צולבת, צלע עם הרוח, צלע בסיס ופיינל.

אולם תמונת ההקפה משתנה.

ביום אנחנו נעזרים במיקום המסלול ביחס לכנף, במרחק החזותי מן השדה ובתוואי הקרקע כדי לקבוע מתי לפנות.

בלילה, כאשר חלק מן הסביבה חשוך, נצטרך להיעזר יותר בנתוני הכיוון, הגובה והזמן.

נשמור על גובה ההקפה המתאים ונבצע את הפניות בצורה מסודרת.

בצלע עם הרוח נזהה ככל האפשר את מיקום המסלול ונכין את המטוס לנחיתה. נבצע את הבד״ח ואת שינויי התצורה לפי הנוהל.

לקראת הפנייה לבסיס נוודא שאנחנו יודעים מהו מיקומנו ביחס למסלול, ולא נסתמך רק על תחושה שהגענו למקום הנכון.

במהלך הפניות לבסיס ולפיינל נמשיך להצליב בין התמונה החיצונית לבין מכשירי הטיסה, במיוחד כאשר אין אופק ברור.

גישה לנחיתה בלילה

בפיינל נרצה להגיע למצב שבו המטוס מיושר למסלול, נמצא במהירות הגישה המתאימה ושומר על נתיב הנמכה יציב.

נשתמש בתאורת המסלול כדי לזהות את צירו ואת מיקומנו ביחס אליו.

כאשר קיימת מערכת PAPI תקינה, נוכל להשתמש בה כדי להעריך את מיקומנו ביחס לנתיב הגישה שלה, תוך הבנת מגבלותיה.

נמשיך לבדוק את מד המהירות, את הגובה ואת שיעור ההנמכה.

נימנע מלבצע תיקונים גדולים רק משום שתמונת המסלול נראית לנו שונה מזו שאנחנו מכירים ביום.

במיוחד חשוב להיזהר מגישה נמוכה מדי מעל שטח חשוך. היעדר נקודות ייחוס עלול לגרום לנו לחשוב שאנחנו גבוהים יותר מכפי שאנחנו באמת.

אם איננו בטוחים בנתיב הגישה או שאיננו מצליחים לייצב את המטוס, נבצע הליכה סביב בהתאם לנוהל.

ארבעה מבטים בגישה למסלול מואר בלילה; באיור נראים אורות לאורך צדי המסלול, סף המסלול, קו הציר ומספר המסלול 25

שבירת גלישה והצפה בלילה

השלב האחרון של הנחיתה הוא אחד החלקים המאתגרים ביותר בטיסת לילה.

ביום אנחנו מעריכים את הגובה מעל המסלול באמצעות התמונה החזותית של הקרקע, קווי המתאר, תנועת המסלול ביחס אלינו והראייה ההיקפית.

בלילה חלק גדול מן המידע הזה חסר.

לכן נצטרך להכיר היטב את תמונת המסלול בשלב הגישה ואת השינוי בה כאשר אנחנו מתקרבים לקרקע.

נבצע את הגישה במהירות המתאימה, נייצב את שיעור ההנמכה ונמשיך לעקוב אחר מיקום המטוס ביחס לציר המסלול.

לקראת הקרקע נתחיל בהדרגה להפחית את שיעור השקיעה, בהתאם לתמונת המסלול ולנוהל ההדרכה.

נימנע ממשיכה חדה במוט רק משום שאנחנו חושבים שהקרקע קרובה.

גם לא נמשיך להחזיק את המטוס בגובה רב מעל המסלול בניסיון להשיג נחיתה רכה במיוחד.

המטרה היא להגיע לנגיעה מבוקרת, במהירות מתאימה ובמצב אף נכון, תוך שמירה על ציר המסלול.

נחיתה ללא אור נחיתה

תקלה באור הנחיתה עלולה להקשות מאוד על הערכת הגובה בשלב ההצפה.

במצגת ההדרכה מתוארת שיטת עבודה המכונה לעיתים ״מדרגות״: הפחתה מדורגת ומבוקרת של שיעור השקיעה לקראת הקרקע, תוך שימוש בתמונת המסלול ובנתוני הטיסה.

יש להבין ששיטה זו היא טכניקת הדרכה ייעודית, ולא נוהל אוניברסלי שמתאים לכל מטוס, מסלול או תנאי תאורה.

אין לבצע אותה ללא הדרכה מתאימה וללא הבנה של מגבלותיה. אין גם להסתמך על מספר שניות קבוע כתחליף להערכת הגובה ולשליטה במטוס.

כאשר התאורה אינה מאפשרת נחיתה בטוחה, נבחן הליכה סביב, מעבר לשדה מתאים אחר או פעולה אחרת לפי התנאים, הדלק, הציוד והנהלים.

הליכה סביב בלילה

הליכה סביב בלילה היא תמרון שחשוב במיוחד להכיר.

לאחר פתיחת כוח המנוע נידרש לעבור במהירות ממצב של גישה והנמכה למצב של נסיקה.

באותו רגע, אם המסלול נמצא מאחורינו והאזור שלפנינו חשוך, ייתכן שנאבד כמעט לחלוטין את נקודות הייחוס החיצוניות.

לכן נבצע את המעבר באופן מסודר: נוסיף כוח בהתאם לנוהל, נקבע את מצב הנסיקה המתאים, נוודא מהירות בטוחה ונשמור על הכיוון.

ננהל את תצורת המדפים לפי הבד״ח ונקזז את המטוס בהתאם לשינוי במצב הטיסה.

נשתמש במכשירי הטיסה כדי לוודא שהמטוס אכן נוסק ושאנחנו שומרים על כיוון מתאים.

לא ננסה לחפש את המסלול מאחורינו או את אורות השדה בזמן שאנחנו עדיין מבססים את הנסיקה.

רק לאחר שהתייצבנו במצב טיסה בטוח נמשיך את ההקפה או את ההוראות שקיבלנו.

מצבים חריגים בטיסת לילה

כל תקלה במטוס עלולה להיות מורכבת יותר בלילה.

תקלה במערכת החשמל עשויה להשפיע על תאורת המכשירים, על אמצעי הניווט ועל ציוד נוסף. תקלה באור הנחיתה עשויה להקשות על השלב האחרון של הנחיתה. אובדן קשר עלול להגדיל את עומס העבודה דווקא כאשר אנחנו זקוקים למידע ולסיוע.

אובדן כוח מנוע בלילה הוא מצב קשה במיוחד, משום שקשה יותר לזהות שטח מתאים לנחיתה ולהעריך את גובהנו ביחס לקרקע.

לכן כבר בשלב תכנון הטיסה נחשוב על האפשרויות העומדות לרשותנו במקרה של תקלה.

נכיר את שדות התעופה המתאימים לאורך הנתיב, נבדוק את זמינותם ואת התאורה שלהם, ונשמור על מודעות למיקומנו.

אם מתרחשת תקלה, נמשיך לפעול לפי סדר העדיפויות שלמדנו: הטסת המטוס, שמירת מצב טיסה בטוח, בחירת אפשרות מתאימה וביצוע הפעולות הנדרשות לפי הבד״ח.

אין להניח שטיסת לילה מאפשרת את אותן אפשרויות נחיתת חירום שקיימות ביום.

אובדן ייחוס חזותי

אחד המצבים המסוכנים הוא מעבר בלתי צפוי לתנאים שבהם איננו מסוגלים לזהות אופק או נקודות ייחוס חיצוניות אמינות.

הדבר יכול להתרחש גם כאשר אין עננים, למשל מעל ים חשוך או אזור ללא תאורה קרקעית.

במצב כזה עלינו לייצב מיד את המטוס באמצעות מכשירי הטיסה התקינים, לשמור על מהירות וגובה בטוחים ולהימנע מתמרונים מיותרים.

נשתמש בידע שרכשנו בתרגילי הטיסה על פי מכשירים, אך נזכור שהכשרה בסיסית במכשירים אינה שקולה לכשירות לטיסה בתנאי מכשירים.

כאשר נדרש סיוע, ניצור קשר עם יחידת הבקרה ונפעל לפי ההוראות המתאימות, תוך שמירה על בטיחות הטיסה.

שגיאות אופייניות בטיסת לילה

הסתמכות על תחושת הגוף: הטייס מרגיש שהמטוס ישר או שהוא מטפס, אף שהמכשירים מצביעים על מצב אחר.

חיפוש ממושך של נקודת אור: הטייס מתרכז באורות מחוץ למטוס ומפסיק לסרוק את מכשירי הטיסה.

שימוש בתאורה חזקה מדי: תאורת התא או פנס מסנוור פוגעים בהסתגלות העיניים לחושך.

הסעה מהירה מדי: הטייס מתקשה לזהות צמתים וסימוני קרקע, אך ממשיך להסיע כאילו מדובר בטיסת יום.

אי־בדיקת כיוון המסלול: הטייס מסתמך על תאורת המסלול בלי לוודא שהוא מיושר למסלול הנכון.

הסתמכות על תמונת אף חיצונית לאחר המראה: הטייס מנסה להחזיק תמונת נסיקה שאינה אמינה כאשר האופק נעלם.

פניות לפי תחושה: הטייס אינו משתמש באופק המלאכותי ובמכשיר הכיוון בצורה מסודרת.

הערכת גובה שגויה בפיינל: הטייס מנמיך מוקדם מדי או מגיע לגישה גבוהה מדי בגלל תמונת מסלול מטעה.

שבירת גלישה מאוחרת או מוקדמת: הטייס מתקשה לזהות את גובהו מעל המסלול ומבצע תיקון חד.

היסוס בהליכה סביב: הטייס ממשיך בגישה שאינה יציבה משום שקשה לו לדמיין את ההמראה מחדש אל תוך החושך.

שיטת התרגול

בתחילת ההכשרה נבצע תדריך קרקעי שבו נכיר את מאפייני ראיית הלילה, את האשליות האפשריות, את תאורות המטוס ואת תאורות השדה.

נעבור על שלבי הטיסה ונדגיש את שינוי חלוקת הקשב בין ההסתכלות החיצונית לבין המכשירים.

בטיסה הראשונה המדריך ידגים המראה, נסיקה, טיסה ישרה ואופקית, פניות, הצטרפות והקפה.

נקדיש תשומת לב מיוחדת למעבר לסריקת מכשירים לאחר הניתוק ולשימוש במכשירים במהלך פניות ומעברים בין מצבי טיסה.

בהמשך החניך יבצע את הפעולות בעצמו, תוך שהמדריך מפקח על מצב הטיסה ומסייע בניהול עומס העבודה.

נשלב טיסה קצרה מחוץ לסביבת השדה, כאשר הדבר מתאים לתוכנית ההדרכה ולתנאים, כדי להמחיש את ההבדל בין טיסה מעל אזור מואר לבין טיסה מעל אזור חשוך יותר.

לאחר מכן נחזור לשדה ונתרגל הקפות ונחיתות, תוך התמקדות בתמונת המסלול, בגישה יציבה ובשלב ההצפה.

מספר ההקפות וסוג התרגילים ייקבעו לפי תנאי הטיסה, התקדמות החניך ונוהלי בית הספר.

לא ננסה להספיק מספר גדול של תרגילים על חשבון איכות הביצוע או הבטיחות.

דגשים לתרגיל

הדגש החשוב ביותר בטיסת לילה הוא שינוי שיטת ההטסה.

ביום אנחנו רגילים להסתמך במידה רבה על האופק ועל תמונת האף. בלילה נצטרך להסתמך הרבה יותר על מכשירי הטיסה, במיוחד בהמראה, בפניות, במעברים ובאזורים שבהם האופק אינו ברור.

נבצע את כל הפעולות בצורה רגועה ומדודה.

נשתמש בתנועות ראש איטיות, בסריקת מכשירים מסודרת ובהצלבה בין הנתונים.

נכיר מראש את השדה, את מסלולי ההסעה ואת מערכת התאורה.

נשמור על מודעות למגבלות ראיית הלילה ולאשליות שעלולות להשפיע עלינו.

נזכור שטיסת לילה אינה הופכת את המטוס למטוס אחר. חוקי האווירודינמיקה נשארים זהים, והמטוס מגיב לאותן פעולות היגוי וכוח.

מה שמשתנה הוא המידע שעומד לרשותנו כדי להבין את מצב המטוס.

סיכום

טיסת לילה מלמדת אותנו עד כמה אנחנו תלויים בראייה החיצונית, ועד כמה חשוב לדעת להטיס את המטוס גם כאשר המידע החזותי מוגבל.

בלילה אנחנו עלולים לאבד את האופק, לטעות בהערכת גובה ומרחק ולהרגיש תחושות שאינן תואמות את מצב המטוס.

כדי להתמודד עם האתגרים האלה נשלב בין הראייה לבין מכשירי הטיסה, נבצע סריקה מסודרת, נכיר את מגבלות החושים שלנו וננהל את הטיסה בצורה רגועה ומתוכננת.

נקדיש תשומת לב מיוחדת להמראה, לפניות, לגישה לנחיתה ולשלב ההצפה, שבהם היעדר נקודות ייחוס עלול להשפיע באופן משמעותי על הביצוע.

מטרתנו אינה להוכיח שאנחנו מסוגלים לטוס בחושך. מטרתנו היא ללמוד להכיר את הסיכונים, להבין את מגבלותינו ולפעול באופן שיאפשר לנו לשמור על שליטה במטוס.

בלילה, כאשר העיניים אינן מספרות לנו את כל הסיפור, מכשירי הטיסה עוזרים לנו לדעת מה המטוס באמת עושה.

שיתוף הכתבה

שלחו למישהו שמתכנן לטוס

WhatsAppפייסבוקלינקדאיןXTelegramאימייל