על הפחד, התקף חרדה והפרעת פאניקה
מאת פרופ' ערן חיות וקברניט אלון פרג
בפודקאסט שערכנו, פרופ ערן חיות ואני בתאריך 9 במאי 2022 ניסינו להבהיר מה הוא בעצם התקף חרדה (או התקפת פאניקה), מה מבחין בין התקפת פאניקה להפרעת פאניקה, ומה הקשר בין פאניקה לחרדות נוספות ובפרט לחרדת טיסה. אנסה במאמר קצר זה להביא את עיקרי הדברים.
מה הוא בעצם התקף חרדה?
התגובות האנושיות לאיום נחלקות למעשה לתגובות פיזיולוגיות ותגובות קוגניטיביות (הקניית מובן למציאות ובמקרה הנוכחי לאיום).
נתחיל בתגובות הפיזיולוגיות לנוכח איום; אלו למעשה תגובות אוטומטיות שמאפיינות את האדם עוד מבריאתו. האדם המודרני כמו גם האדם הקדמון ויונקים אחרים מגיב תגובות אוטומטיות פיזיולוגית כשהוא מזהה איום. במקרים כאלו נכנסת לפעולה מערכת העצבים הסימפתטית, אשר אחראית להכין את הגוף להתמודדות, ולתמוך בתגובות חרום למול האיום: לחימה, בריחה או קפיאה (Fight, Flight, Freeze).
בפועל המערכת הסימפתטית שתפקידה להכיננו ללחימה או בריחה מהאיום תוביל מחד, להגברה של קצב הלב, להאצת זרימת הדם לשרירים ולמוח, הגדלת קצב הנשימה ומאידך תואט אספקת הדם המוביל את החמצן לאברים שאינם נחוצים למצב החרום.
חוויה זו מוכרת לכולנו במגוון מצבים. לדוגמא, כאשר נחשפנו לאלימות, לחיה שאנחנו חוששים מפניה כמו כלב זועם, חולדה שנכנסה לבית, או אזעקת אמת בעת מלחמה, בתור לרופא השינים, בהמתנה לתשובה מבדיקה חשובה ועוד ועוד.
תגובות האיום שלנו מופעלות לרוב לנוכח איום אמיתי, אולם משום שאנחנו כבני אדם מסוגלים גם לדמיין איום, לעיתים המערכת מופעלת לנוכח מחשבה על האיום האפשרי. בנוסף, אצל חלק מהאוכלוסייה (יש מחקרים שמעריכים שמעל 20% מהאוכלוסייה) המערכת מופעלת לעיתים ללא כל איום, ובעצם אפשר לכנותה בשלב זה "התראת שווא" של המערכת הסימפתטית. להתראת שווא כזו קוראים התקף חרדה או התקפת פאניקה. זה שם לא בהכרח מוצדק משום שחלק מהאנשים שחווים את התחושה הזו אינם חווים לחץ מיוחד או כאמור פאניקה. עם זאת, חלק מאותם אנשים שחווים את אותה התקפה חשים איום "פאניקה" וכאן עשויה להתפתח גם הפרעת פאניקה.
מה מבחין בין התקפת פאניקה להפרעת פאניקה?
הסברנו מה היא התקפת פאניקה והבהרנו שהיא נחלת רבים ורק אחוזים בודדים (כ 3.5 אחוז מהאוכלוסייה, בשיעור כפול של נשים מול גברים) יחושו תחושות פחד ודחק ועשויים לפתח את ההפרעה. אחד הדברים שמבדילים את האדם משאר החיות, הוא היכולת לדמיין ולתרחש ארועים. זה כח אדיר וחלק ממותר האדם על הבהמה, אלא שיש לכך גם מחיר בעיקר כשמדובר בחרדות. מאפיין שני שמאפיין את האדם הוא שהאדם מונחה להעניק משמעות לכל גירוי, אירוע או חוויה שהוא נחשף לה. שני אלו עשויים לחבור נגדנו כשמדובר בחוויית הפאניקה.
מכיוון שכך, המקור והגורם של הפרעת פאניקה הוא לרוב כזה: אנו חווים התקף חרדה ובמסגרת זו המערכת הסימפתטית נדרכת ללא סיבה ברורה (התראת שווא). כתוצאה מכך אנחנו מרגישים איום ומתח, אך בפועל בשלב זה לגמרי לא ברור לנו מדוע זה קרה או מה עובר עלינו. חוויה זו היא לעיתים מאוד עוצמתית ולכן כל מי שיחווה אותה (כמו גם חוויות מינורית ממנה בהרבה) ינסה להסביר לעצמו ולתת פשר למתרחש. בפועל אפשר לחשוב על שני כיוונים כללים של פרשנות לאירוע:
- האחד מופנה אל עצמנו: אולי אכלנו משהו לא טוב, אולי אנחנו עייפים או מפתחים צינון.
- האפשרות השנייה היא שהחוויה הסימפתטית הזו תתפרש על ידנו כאזעקת אמת. כלומר, נחווה את הלחץ והמתח הפיזיולוגיים כהתרעה על איום משמעותי ואמיתי. אולם, משום שאין בנמצא איום כמול למשל תוקף, חיה מאיימת, מצב חרום כשריפה או פיגוע וכו' נמציא הסבר אחר, בדרך כל אחד משלושת הכיוונים הבאים:
- היות ומדובר בחוויה שיש בה תחושת מחנק, מרגישים את הדופק, יובש בגרון אזי חלק יחשבו שמדובר בהתקף לב.
- לנוכח החוויה העוצמתית וחוסר הסכנה הנראית, אחרים ישערו שמשהו בסיסי בנפשם התפרק או מאיים להתפרק (פחד להשתגע או להיות במצב חרדה בלתי נשלט ובלתי נפסק),
- אחרים "ימציאו" בסביבתם איום, שכן אם הפחד כל כך מוחשי – אז ברור שיש סכנה שצריך למצוא אותה. לדוגמא, אם זה יקרה בתור לקופה בסופר, הם יניחו שהצפיפות והתור הם שהובילו לאיום ולכן יוכתרו כמאיימים. או אם החוויה תהיה במקום סגור יניחו שהמקום הסגור הוא הוא שאחראי על התחושה.
המעגל הזדוני של התקף חרדה
מנינו כאן כמה אפשרויות של מתן משמעות לביטויה של תחושת הפחד, אם כי יתכן מגוון רחב של הסברים בהתאם לניסיון האדם, אופיו והנסיבות שבהן הוא חווה את החוויה. המאפיין של כל ההסברים הוא הניסיון לתת פשר לחוויה שבפועל אין לה ממש תמיכה במציאות (אזעקת שווא). מכיוון שהתקף חרדה יעבור כמעט תמיד מעצמו, הרי שהפעולות שנוקט זה שחווה את התחושה יתפשו כמועילות, ויהפכו לנוהל בריחה או הימנעות.
אם כן, אלו שלנוכח אזעקת השווא יבחרו במסלול בו "ימציאו" איום, עשויים לפתח את אותה הפרעה. זה שמאמין שיש לו התקף לב, ימצא את עצמו לעיתים מזומנות פונה לחדר המיון לנוכח חשש מהתקף לב. זה שיחשוב שהתור בסופר הוא הגורם, ימנע מתורים וזה שיחשוב שהוא משתגע, יתחיל במסע של פחדים ובדיקות לשפיותו. כך או כך, כולם "מגדירים" בפועל שיש בהם תחושה שהיא היא עצמה נתפשת כמסוכנת עבורם.
זה עיקרו של המעגל המרושע שמפתח את ההפרעה. כלומר, הניסיון הנואש להימנע מהתחושה, מוביל אותם למסע של הימנעויות (כלומר ניסיון להירגע באמצעים חיצוניים, כמו חדר מיון, הימנעות מחנויות הומי אדם וכדומה). למסע זה יש את הכוח להרחיב ולהעמיק את החשש ולהרחיב אותו למגוון אירועים וחוויות. כך לדוגמא, החשש להיות סגור במטוס, החשש להשתגע אם תקרה התקפת פניקה במטוס או בכל מקום בו יש לאותם אנשים התחושה שסיכויי ההתקפה להתרחש גדולים.
לעיתים אנו נחשפים לסימני אזהרה רבים, ולעומתם יש חוסר גדול בידע ולעיתים קרובות גם אירועי העבר רק מעצימים את הפחד. זה הבסיס לטענתנו שידע הוא כוח, ולא אנחנו המצאנו את זה – פרנסיס בייקון אמר וכתב את זה (ipsa scientia potestas est) כבר לפני כ 400 שנה.
אז מה נכון לגבי התקף חרדה?
חוסר ידע גורם לאנשים הסובלים מהתקפי חרדה לפתח אמונות שגויות באשר להתמודדות וגם אמונות שגויות לגבי הסכנה שבהתקף. כך לדוגמא יש החוששים שהם עלולים להתעלף. אין דבר רחוק מזה במציאות, משום שעילפון מגיע ע"פ רוב כתוצאה ממחסור בחמצן ואילו כאמור בהתקפת פאניקה יש עודף ממנו לנוכח ההתכוננות של המערכת "לקרב".
האם התקף חרדה יכול להביא להתקף לב? שבץ מוחי? אולקוס? לא! למעט מקרים של מחלות לב קשות התקף חרדה אינו מסוכן. יתרה מכך, פחד הוא רגש חשוב שמאוד לא טוב להימנע ממנו. ההימנעות מהפחד גרועה נפשית בהרבה מההיחשפות אליו.
האם כדאי להימנע ממצבים בהם אנחנו עשויים להיות בלחץ כדי שלא נחווה התקפים? אמונה זו לא רק שאיננה נכונה היא חלק יסודות ההפרעה. הניסיון להימנע מהתקף חרדה הוא חלק מהבעיה.
מה יש לעשות כדי להפטר מהפרעת הפאניקה?
כל החרדות הנלוות להפרעה, כגון פחד להשתגע, פחד מהתקף לב, פחד ממקומות סגורים, פחד לטוס, פחד להישאר לבד, הן התפאורה שבנינו ולא ההצגה האמיתית. ההצגה האמיתית היא למעשה חווית הפאניקה שנוצרת מאותה אזעקת שווא ובה צריך להתמקד.
כאן יש לנו הצעה שהיא מנוגדת לאינסטינקט: אנו ממליצים "ללטף את הפחד" ולא לנסות להירגע או לברוח ממנו. ללמוד להיות במצב של פחד ולא לפחד מהפחד. מה שנדרש לשם כך הוא תהליך הסתגלות והכרה של החוויה. התרגלות לפחד אינה מחייבת אותנו לפחד כל הזמן. ההיפך הוא הנכון: היכולת להיחשף לפחד תוביל להכרתו, להתרגלות אליו ולכן לקטיעת ההתנהגות הנמנעת. מרגע שההימנעות תיפסק, למעשה יפסק הפחד מהפחד שהוא היסוד להפרעה (הפחד מפני התקפת הפאניקה) .
ניתן כדוגמא ממחישה לתהליך את התהליך בו רוב ההורים שילדם מפחד מכלב יעשו. כלומר, באותו אופן שבו נלמד את ילד שלא לפחד מכלב או חתול נלמד את עצמנו שלא לפחד מהחוויה.
הוריו של ילד המפחד מכלב ע"פ רוב יאמרו יתנו מובן ופשר למציאות, בכך שיגידו הכלב הזה אינו מסוכן אתה רק מפחד. לאחר מכן, מששכנעו את הילד שאין סכנה לאט לאט יחשפו אותו לכלבים עד שהפחד יעלם. אותו הדבר שמדובר בחוויית הפחד, צריך ללמוד ולהכיר אותה ולהפסיק לנסות להמנע ממנה. כמובן שאין מדובר בתהליך קל, שהרי מדובר ממש בהתנהגות שהיא בניגוד גמור לאינסטינקט הבסיסי של החרד (להמנע).
איך כל זה קשור לטיסה?
התהליך של "ליטוף הפחד" מחייב הצטיידות בידע ראשוני. חייבים להבין שהפחד אינו נשען על המציאות. אם האדם הפוחד מטיסה מאמין שהטיסה מסוכנת – לא נוכל להתקדם, ולכן השלב הראשון יהיה להבין שטיסה אולי זה מפחיד אבל לא מסוכן, כמו גם חווית פחד בטיסה היא מפחידה אבל לא מסוכנת.
אחרי שהבנו שמדובר בפחד ולא בסכנה צריך להתחיל להכיר בפחד ולהחשף לו. כלומר, לטוס ולהסכים להתמודד גם אם נחוש פחד.
קצרה היריעה להרחיב אך נציין שלתהליך בו אנו הולכים אל הפחד ולא נמנעים ממנו, יש כח מרפא עצום.
בסיסו בעובדה שהוא יכול להעניק כמה תובנות חדשות, שחלקן אפילו לא קשורות לפחד המקורי.
ראשית, התקף חרדה עובר גם אם לא נמנעים ממנו או נוקטים כל פעולה,
ושנית שהנכונות עצמה לפגוש בפחד יש בה כדי למתנו ולעיתים להעלימו. שהרי כל אותה הפרעת פאניקה מקורה בנסיון שלא לחוש את האימה שמתלווה לאותה התראת שווא.
לא מעטים מאלו שהצליחו להתגבר על הפחד באמצעות התכנית של סימפליפליי חוו פריצות דרך משמעותיות בתחומים אחרים בחייהם, לאחר שלמדו להתמודד עם הפחד ולא לברוח ממנו. ההתמודדות עם הפחד וניצחון עליו אינן בהכרח העלמתו – אלא יצירת מציאות חדשה בה אנחנו לא נכנעים לפחד, אלא חופשיים לבחור את הבחירות בחיינו בהסתמך על ניתוח הגיוני של המצב והסכנות שבו, אם יש כאלו.
גם אתם רוצים? מוזמנים להתחיל את התהליך עם אפליקציית סימפליפליי, להורדת האפליקציה לחצו כאן: www.bit.ly/simpliglyapp
https://bit.ly/smfy-panic