הסיפור של מירב – חרדת הטיסה שלי
אחרי חזרתה מחופשה ברודוס כתבה לי מירב (וכמו שהיא כותבת, בעצם היא כתבה בעיקר לעצמה) מכתב מאד מרגש.
מעבר לניצחון הפרטי של מירב ומשפחתה, יש בו תמצית של סיפור פחד הטיסה, כמו שהוא קורה אצל מאות מיליוני אנשים בעולם:
- זה התחיל פתאום
- הלך והדרדר
- הגיע לתהום
- נחישות + אומץ + קצת עזרה = ניצחון.
סיפור פחד הטיסה של מירב, הוא סיפור של ניצחון עם המון תובנות ופורסם באישורה בחודש אוקטובר 2020.
במקומות שונים, כשלא התאפקתי, הוספתי [בסוגריים מרובעים ובכחול] הערות שלי.
תודה רבה לך על השיתוף והפתיחות. זה אמנם לא תמיד כזה "זבנג וגמרנו" אבל כשיוצאים למלחמה – מנצחים!
רשות הדיבור למירב.
את הסיפור שלי אני כותבת בעיקר לעצמי אבל גם בכדי לשתף את אלון פרג היקר שעזר לי להתמודד עם הפחד בהצלחה, בתקווה שיהיה אפשר ללמוד משהו מהסיפור שלי.
שמי מירב, אני בת 37, נשואה לדני ואמא לשון בן 7.
לא תמיד הייתי כזו
גדלתי בבית שבו אבא הוא עובד אל-על מהיום שנולדתי, אך בכל זאת כמשפחה מעולם לא טסנו כשהיינו קטנים. הפעם הראשונה שטסתי בחיי הייתה בגיל 21, עם חברה טובה. זו הייתה הפעם הראשונה של שתינו על מטוס. הזמנו נופש לאנטליה וטסנו לסוף שבוע. אני זוכרת שנדהמתי איך המטוס עולה באוויר ונשאר יציב, ישבתי ליד החלון ומאד נהניתי! צילמתי מלא תמונות, התרגשתי וחיכיתי לראות את חו"ל בפעם הראשונה בחיי. הטיול היה מוצלח, אני וחברתי היינו באותו ראש, שכרנו רכב, טיילנו, נהנינו מאד וחזרנו הביתה מאושרות עם הרבה חוויות טובות.
מאז ועד היום אני מעריכה שהייתי בחו"ל לפחות עוד 30 פעמים. רוב רובן של החופשות היו באירופה ולפני 10 שנים טסנו לחופשה ארוכה אני ובעלי בארצות הברית. זו הייתה הטיסה הארוכה ביותר שטסתי בחיי והחופשה המוצלחת ביותר שחוויתי בחיי.
יחסי לטיסות עד לא מזמן לא היה איזשהו יחס מיוחד, הבנתי (אני חושבת כמו רוב האנשים) שמטוס הינו כלי תחבורה שמעביר אותך ממקום x למקום y וכדי לראות עולם יפה וליהנות מחופשות נפלאות צריך לעלות עליו כדי להגיע ליעד, וכן גם אתו חוזרים לארץ הקודש….
אם היו שואלים אותי איך עובד מטוס, לא היה לי שום מושג וגם לא התעמקתי בזה. מסביבי כולם טסו כל הזמן, ותמיד כולם חזרו הביתה בשלום כך שעניין בטיחות המטוס מעולם לא הטרידה אותי ולא חשבתי על זה יותר מידי. יותר מזה, עד לפני שנה וחצי הייתי אדם עסוק מאד, עבדתי בתפקיד מאד תובעני בחברה גדולה שנים רבות, בנוסף להיותי אמא לשון, כמו כולם ניסיתי לשלב בין הכל בצורה הכי מוצלחת, כך שמטוס עבורי היה כלי שהשתוקקתי להגיע אליו כדי לצאת לחופשה ממרוץ החיים. בחופשות של המשפחה שלי הפרטית (אני, בעלי דני ושון, טסנו יחד לפחות פעמיים בשנה) הייתי מאושרת מאד, משאירה את הטלפון הנייד האישי שלי בבית ובכך משאירה את כל חיי העבודה מאחורי ונהנית מזמן איכות עם משפחתי שהיה יקר לי מפז בימים אלו.
בעבודה האחרונה שלי עבדתי במשאבי אנוש והייתי אחראית על רווחת העובדים, כך יצא שבזמן עבודתי הייתי שותפה לתכנון של שני נופשי חברה לחו"ל. הפעם הראשונה הייתה ליוון- רודוס, הנופש היה בשנת 2016, זה היה נופש אליו יצאו 400 כ- עובדים. הנופש עבר בשלום וכולם חזרו מרוצים. את הנופש השני שיצא לקוסטה נברינו בשנת 2018 כבר ארגנו לכ-650 עובדים. אני זוכרת שארגנו 4 מטוסים נפרדים, הענות העובדים הייתה מאד גבוהה, השקענו המון כסף, מאמץ ומחשבה בנופש הזה ובאמת בסופו של דבר זה היה נופש מוצלח מאד שעשה הדים בחברה עד היום…
חלק מהתפקיד שלי היה לשבץ את העובדים לטיסות, היו 4 טיסות שיצאו באותו יום אך בשעות שונות משדה התעופה. חלק מתפקידי היה לתת מענה לעובדים עם כל מיני בקשות מיוחדות לשנות טיסה/ לבטל/ להצטרף ועוד כל מיני בקשות הקשורות ישירות גם לטיסה עצמה.
פחד טיסה – מה זה בכלל?
בגלל שהייתי גם ה"כותל" של העובדים, בבוקר אחד הגיעה אלי אחת העובדות בעיניים דומעות.
סגרתי את הדלת וניסיתי להבין מה קרה ולמה היא בוכה בימים שכל העובדים בחברה היו פשוט ב"היי" מטורף ובציפייה ענקית לחופשה הקרבה.
העובדת, שהייתה אחת המוערכות והטובות בעיני, סיפרה לי שהיא ועוד מישהו מהמחלקה שלה סובלים מ"חרדת טיסה". אני מודה שלא הבנתי מה זה אומר וזו פעם ראשונה בחיי ששמעתי את צמד המילים הזה.
הדבר הראשון שעלה לי בראש זה שהם חרדים להיות רחוקים מהמשפחות שלהם (שניהם היו הורים לילדים קטנים). היא הסבירה לי שהיא לא יכולה להיות במטוס, שהיא מרגשה מחנק, ושהיא בוכה כי היא מאד רוצה להצטרף לנופש ולהיות שותפה לכל החוויות המצפות לה, ואינה יודעת איך תתגבר על חרדת הטיסה שלה.
[אתם יודעים כמה אנשים פוחדים מטיסה? לפחות עשירית מהאוכלוסייה בעולם, יש אומרים שיותר]
לא ידעתי איך לעזור לה ולא האמנתי שבכלל יש דבר כזה. לא הבנתי למה צריך לפחד ממטוס, כלום לא קורה לו….. נשבעת שבאמת לא הצלחתי להבין, חיבקתי אותה ושאלתי אם יש דרך שאוכל לסייע לה אני אשמח.
שעה מסוימת של טיסה שתעזור לה או מקום מסוים במטוס שיגרום לה להרגיש יותר טוב. היא אמרה שלא, שתיקח כדור והיא מקווה שתצליח להתגבר…
לצערי הרב אותה עובדת בסוף לא הגיעה לנופש. כשדיברתי אתה ביום הטיסה שלה היא אמרה שלא הצליחה להגיע מסיבה אחרת, עד היום אני לא יודעת מה באמת קרה, אבל אני רק יכולה לשער שאולי חרדת הטיסה התגברה עליה.
העובד השני שעליו היא דיברה התגבר ובפעם הראשונה בחייו בגיל 40 זכה להיות בחו"ל ולהתגבר על פחד הטיסה שלו בזכות הנופש הזה.
איך סיפור הטיסות בנופש הזה פוגש גם אותי?
חוץ מהעניין שבפעם הראשונה בחיי נחשפתי למושג "חרדת טיסה", יש לי פה גם סיפור אישי שלי.
יש כיסים באוויר?
אני הצטרפתי לטיסה הראשונה שיצאה לשדה התעופה בקלמטה, בשעה 07:40. כל צוות ההפקה חיכה בשדה התעופה לעובדים, התרגשנו מאד לקבל את העובדים ולראות את החיוך וההתרגשות של כולם.
אני הייתי פחות בצד שנהנה ויותר בצד שעובד. הייתי צריכה לוודא שכולם הגיעו, להתקשר לעובדים שלא הגיעו לצ'ק אין בזמן ועוד הרבה סידורים אחרונים.
כשהכל היה מאחורי, והטיסה שלנו המריאה הרגשתי שאפשר להתחיל לנוח. צחקנו, שרנו ובעיקר נהנינו והתרגשנו כולנו יחד ממה שצפוי.
אני במיוחד, כמי שידעה את כל הסודות של הנופש הזה, התרגשתי לראות איך העובדים יגיבו לכל ההפתעות שהכנו להם.
אחרי שעה בערך שעברה מהמראת המטוס התחילו כיסי אוויר נוראים שכמותם לא חוויתי מעולם. המטוס הטלטל בצורה מפחידה ואני הרגשתי בפעם הראשונה בחיי בסוג של חרדה. חברה טובה שלי שישבה לידי הרגיעה אותי, אבל אני לא נרגעתי עד שהמטוס נחת.
[אין כיסים באוויר, התופעה מפחידה אבל לגמרי לא מסוכנת, יכולים לקרוא על זה כאן]
בטיסה חזרה המצב היה דומה. היו גם כיסי אוויר אבל פחות נוראים, אך החוויה של הטיסה הזו בנופש הזה נחקקה בי ואני זוכרת שכשהיינו באוויר ופחדתי חשבתי רק על המשפחה שלי ואיך דני יצליח לגדל לבד את שון אם יקרה לי משהו בטיסה. חרדת הטיסה שלי הפכה למציאות.
פחד הטיסה שלי גדל
אחרי הנופש הזה טסתי עם משפחתי עוד פעמיים, בטיסות הללו הרגשתי גם סוג של חרדה (בעיקר בהמראות ובנחיתות) אבל הצלחתי למצוא דרכים להירגע עם משהו שאני מאד אוהבת (בניית לגו) ובעיקר ללחוץ חזק חזק חזק את היד של דני.
בסוף שנת 2018 פורסם הסיפור של התרסקות המטוס באינדונזיה של חברת ליין אייר. סיפור זה כאמור לא היטיב עם הפחד שהתחלתי לפתח סביב טיסות…
בשנת 2019 עזבתי את העבודה שלי ויצאתי לחופשי לדרך חדשה ולא נודעת.
לראשונה בחיי הייתי פחות עסוקה, היה לי יותר זמן לקרוא, להיחשף לכלי התקשורת, לנוח וגם לחשוב…
ואז התרסק מטוס בואינג 737 של חברת אתיופיין איירלנס שדיברו עליו בתקשורת רבות וגם הוא גרם לי לפחד ולמחשבות קשות. לא הבנתי למה ואיך זה קורה למטוסי נוסעים שאמורים להיות כלי תחבורה בטוח מאד. ובינואר האחרון היו שני מקרים: מטוס אוקראיני שהתרסק סמוך לטהרן, ומותו של הכוכב קובי בראיינט שהתרסק במסוק פרטי לאחר טעות אנוש של הטייס שלו. שמונה אנשים נוספים מצאו את מותם יחד עם בראיינט.
הרגשתי שאני מתחילה לפתח פחד קשה מטיסות. הרצון שלי לטוס פחת ושיתפתי בזה את דני. אני חושבת שדני לא הבין אז שאני מתחילה לפתח את חרדת הטיסה שלי . הוא הקשיב לי אבל אמר שטסנו המון ותמיד הכל היה בסדר אז אין לי בכלל ממה לפחד.
במקביל למקרים שקרו בינואר דני הזמין לנו חופשה משפחתית בכדי שנוכל ליהנות מהשלג הרב שכיסה את פאפוס. שון ודני חיכו מאד לחופשה הזו ואילו אצלי התחיל להתפתח משהו אחר בלב…
היו לי בערך שבועיים לעכל את זה שיש לנו טיסה קרובה, הפעם הרגשתי משהו שונה. במקום לחוש התרגשות, ציפייה, פרפרים… במקום להוציא את המזוודה, להתחיל לאט לאט לארוז, לחשוב מה לקחת, לבדוק מזג אוויר, לבקש לראות תמונות של המלון, להתלהב … הרגשתי רע. זו הייתה הרגשה חזקה של מועקה ענקית שלא הבנתי אותה. חשבתי שהיא תחלוף.
בכל פעם שדני אמר לי בואי תראי איזה אוטו שכרתי לנו, בואי תראי את המלון שלנו, בואי תראי את הרי הטרודוס המכוסים שלג לבן ומדהים- לא רציתי! אמרתי לו אחר כך ודחיתי את זה. שום דבר לא עניין אותי ולא הבנתי למה אני מרגישה ככה.
חרדת טיסה – חרדת מוות
ככל שעברו ימים הרגשתי שיום מותי מתקרב. ממש ככה!
התחלתי לחשוב שאני לא רוצה להיפרד עדין מהחיים, זה היה מוזר אבל באמת ככה הרגשתי. התחלתי לחפש באינטרנט כל מיני כתבות טובות וסטטיסטיקות חיוביות לגבי טיסות, לצערי רוב מה שהגעתי אליו באינטרנט היה שלילי. הימים עברו ואני הרגשתי לא טוב.
ביום שישי, היום האחרון לפני הטיסה עדין לא הוצאתי את המזוודה. כל פעם אמרתי לדני "עוד מעט" עם תירוץ שונה. הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה כי דני לא רצה שאתחיל לבשל, אני אכלתי אולי 2 ביסים. דני כבר ארגן הכל: כרטיסי טיסה, רכב שכור, כסף מזומן תואם המקום, ביטוחים, פשוט הכל- לי נשאר רק לארוז. ראיתי את ההתרגשות בעיניים של המשפחה שלי. ראיתי כמה הם רוצים, צריכים, וזקוקים לחופש הזה, באמת שניסיתי להתגבר בשבילם. ניסיתי לשדר לעצמי דברים חיוביים, אבל בשלב זה כבר שום דבר לא היה יכול לעזור לי. כל פעם שעצמי עיניים לשנייה ראיתי איך המטוס שלנו מתרסק.
בשעות הערב הלב שלי התחיל לדפוק חזק והרגשתי רעידות בכל הגוף. לא הצלחתי לעשות כלום, המזוודה עדין נשארה בארון. הגענו הביתה, כל זה ואנחנו מנסים לשדר לשון שהכל כרגיל! שמנו את שון לישון ואמרתי ךדני שאני עייפה, שאני הולכת לישון שנכוון שעון לשעה 4 בבוקר לארוז לפני הטיסה.
הלכנו לישון, אני לא הרגשתי טוב, דני הציע שאקח כדור הרגעה והקשבתי לו, החלטתי לנסות כל דבר שיעזור.
השעון צלצל אני ודני קמנו, הוא שאל אותי מה קורה ואם אורזים ואני פשוט לא יכולתי אפילו לדבר. הלב שלי דפק, הזעתי בכל הגוף, והרגשתי שאני אילמת. לא הצלחתי להוציא הגה מהפה. אפילו לא הצלחתי להסתכל לדני בעיניים.
הרגשתי כמו זומבי, פשוט חזרתי לישון. זו כאילו לא הייתי אני, כאילו אני מירב יצאתי מגופי ואישה אחרת השתלטה על גופי. זו הייתה הרגשה מפחידה, מאכזבת ובעיקר כואבת בכל הגוף.
באותם רגעים קריטיים דני לא הבין מה אני עוברת ואני גם לא הבנתי. הוא לא הצליח לומר לי את המילים הנכונות כי הוא בעצמו לא ידע מהם המילים הנכונות, הוא הבין שכבר לטיסה המתוכננת לא נגיע וחזרנו שנינו לישון.
שון העיר אותנו בבוקר ושאל מתי טסים, החלטנו שאומרים לו שיש למטוס תקלה ושכרגע לא טסים, היה לי חשוב שלא ידבק ממני בפחד טיסה בעיקר משום שהוא מאד אוהב לטוס. ראיתי את האכזבה בעיניים של המשפחה שלי, אבל אני במקום להרגיש הקלה שלא טסנו פתאום הרגשתי עוד יותר אכזבה.
חרדת הטיסה שלי ניצחה
לא האמנתי איך לא טסנו, לפי החשבון שלי עכשיו היינו צריכים להיות כבר במלון. דני אמר הנה את רואה המטוס המיועד נחת בשלום והכל בסדר.
פה כבר נכנסתי לכמה שעות של בכי היסטרי שנבע מתסכול ומהאשמה עצמית. הדמעות לא הפסיקו לרדת בלי שליטה.
דני הסתכל במחשב ורצה לעזור לי להפסיק לבכות אז הוא אמר שיש עוד טיסה נוספת שיוצאת לפאפוס בעוד כמה שעות ושאם אני רוצה הוא יכול להזמין אותה ועדין נוכל לטוס, אבל הבטן שלי זעקה לא!!! אני לא רוצה לטוס, לא!! אמרתי לו שלא יזמין, שחבל, שאני צריכה לטפל בפחד שלי כי אני בטוח ארגיש שוב את אותו הדבר. אלו היו שעות קשות. מצד אחד פחד בלתי מוסבר ששיתק אותי ואפילו מנע ממני מלהגיע לשדה התעופה. מצד שני אכזבה עצמית נוראית ותחושה קשה שאכזבתי את המשפחה שלי, מצד שלישי כעס על הכספים שהלכו לפח באשמתי.
הרגשה ממש נוראית. הבנתי שיש לי חרדת טיסה ברמה גבוהה מאד אם אפילו לשדה התעופה לא הצלחתי להגיע….. באותו הזמן ידעתי שאני אטפל בזה בכל מחיר.
את הדברים שנאמרו לי מהסביבה בימים קשים אלו אני מתעדת במסמך נפרד שמצורף…. יש דברים שאסור להגיד לאדם שחרד מטיסה ומרגיש שמותו מתקרב (על אמת!) ומנגד, יש דברים שמאד יכולים לעודד אדם שאכזב בפעם הראשונה את עצמו ואת הסביבה ומרגיש נורא. אני חושבת שהקטע הזה הוא קריטי!!! צריך ללמד את הסביבה מה לומר לאדם שחרד מטיסות כי זה מאד יכול לעזור, ואם אומרים לו דברים שקשה לשמוע זה יכול להגביר מאד את חרדת הטיסה! בעיקר חשוב להבין שזה לא צחוק והפחד הזה הוא אמיתי ומשתק, כן גם אם אותו אדם טס כבר פעמים רבות בעבר של חייו!
[מירב מאד צודקת, ובעקבות השיחה איתה הכנתי את המאמר בקישור הזה, שבו שילבתי את מה שהיא כותבת וגם אחרים. אם אתם מתמודדים עם פחד טיסה או שקרובים לאדם כזה, קראו את המאמר הזה]
קורונה – איזה כיף שלא טסים
עברו 8 חודשים. בתקופה זו שבין ינואר 2020 ועד ספטמבר 2020 את רוב המדינה העסיקה הקורונה. חלק מהתקופה לא ניתן היה לטוס, ואני מודה שבאופן אישי חשתי סוג של הקלה גדולה שהיציאה מהארץ במטוסי נוסעים נאסרה מבחינה רשמית ופטרה אותי מהצורך להתמודד עם חרדת הטיסה שלי
בתקופה הזו עברו לי הרבה מחשבות בראש. מצד אחד שד שאומר לא נורא, יש הרבה מקומות יפים במדינה שלנו ואפשר לטייל פה בלי הצורך לטוס. מצד שני שד שאומר מירב את עוד צעירה, יש כל כך הרבה מקומות בעולם שאת חולמת להגיע אליהם, כל כך הרבה דברים יפים בעולם שעדין לא ראית מהם גרגיר!
יש לך כל כך הרבה תכניות לעתיד ולא תגשימי אותם בגלל פחד טיסה?
החלטתי שאם ההרגשה הזו לא תעבור ושוב ארגיש פחד מטיסות אני אלחם בה בכל דרך ויהי מה.
[זהו משפט המפתח: כשבחרתם לנצח את פחד הטיסה זה רק עניין של זמן. אתם תנצחו]
כשנפתחו השמיים דני התייעץ איתי [כל הכבוד לדני!] אם אני רוצה שנטוס. הוא אמר שימצא טיסה קצרה [נכון דני, רגישות נפלאה!] ושאל אותי איך אני מרגישה בקשר לזה והאם להזמין.
הייתה לנו הזדמנות כי העבודה שלו קצת נרגעה, הייתה חופשה ארוכה לשון מהלימודים והיה סגר כך שיכולנו לברוח קצת מהארץ ולשנות את אווירת הקורונה.
עשיתי איתו עסק: אמרתי לו שאם יהיו לי תוצאות טובות בבדיקה רפואית שעברתי באותם ימים, אנחנו טסים. חיכינו לתוצאות בציפייה וכשהם הגיעו והכל יצא בסדר אישרתי לדני להזמין חופשה. עוד הייתי בהיי מתוצאות הבדיקה ואמרתי לעצמי שהגורל לטובתי ושזה הזמן לצאת לחופשה משפחתית ולהתגבר על הפחד שבפעם שעברה שיתק אותי!
כשחלפה ההתרגשות מתוצאות הבדיקה התחלתי שוב להרגיש את הפחד המתקרב והפעם החלטתי לפעול בנושא (לא היה לי הרבה זמן, יומיים, ניסיתי כמה דרכים למזלי הם לא צלחו כי כך הגעתי לאלון).
פגישה אישית
לבסוף פניתי לאלון על סף ייאוש ותוך פחות משעה הוא חזר אלי. בקולו המרגיע הסביר לי כיצד יוכל לעזור לי בתקופה מאתגרת של קורונה וקבענו הדרכה בזום למחרת. היינו יומיים לפני הטיסה והרגשתי שאם מישהו מקצועי לא עוזר לי אני שוב הולכת לפספס חופשה. שמחתי מאד שאלון היה מוכן לסייע לי וחיכיתי בציפייה להדרכה שאולי תצליח לגאול אותי מייסוריי הקשים.
הפגישה עם אלון ארכה שעה, היה לי נעים לשוחח אתו, בעיקר הקשבתי לו כי היה חשוב לי לקחת ממנו כל מידע שיוכל לעזור לי. הרגשתי שהחכמתי, שאני יודעת יותר על טיסות ועל מטוסים. הרגשתי שהפחד מתחיל להתפוגג … ביחד עם האפליקציה של אלון, סרטונים נוספים שהוא שלח לי, שיחה שהוא דיבר עם דני (שמאד עזרה ביחס של דני לנושא הזה) ועבודה עצמית שלי הצלחתי להתגבר על הפחד.
הפעם כבר המזוודה הייתה בחוץ, התרגשתי לארוז, ורציתי כבר לטוס כדי לדעת אם התגברתי סופית על הפחד המשתק הזה. להתגבר על פחד טיסה זה לא קסם….זה כל הדברים שהזכרתי פה יחד, וגם הרבה עבודה עצמית ואישית וכמובן תמיכה של הסביבה. שמעתי את האפליקציה של אלון בכל הזדמנות ובעיקר קטעים שעודדו אותי מאד! המשפטים שאלון אמר והכי עזרו לי וחזרתי עליהם בכל הזמנות הם:
- פחד הטיסה מקורו בטעות, כלומר – הוא מובן אבל כל הסיכויים שכרגע הוא שגוי
- אין שום תקלה בודדת במטוס שתגרום לתאונה: מנוע שמתקלקל, טייס שמתעלף, נזילת שמן, מים….מה שתרצו!
כתבתי לי את 2 המשפטים הללו על פתק קטן שהיה לי בכיס וכל פעם שפחד הציף אותי הוצאתי אותם מהכיס ושיננתי אותם.
טיסה ראשונה
ביום שבת נסענו לשדה התעופה, חשתי מעט פחד. סימסתי לאלון והוא עודד אותי. שאל אותי אם אני רוצה לדבר ושלח לי את מזג האוויר הנפלא בשמיים בדרך לרודוס.
נרגעתי אפילו בלי לדבר עם אלון זה הספיק לי.
[האמת היא שרציתי לדבר עם מירב, ולהגיד לה כמה דברים לפני שטסים אבל היא שידרה לי ביטחון והחלטתי לשתוק]
דבר נוסף שעזר לי: צילמתי את כל המשובים החיוביים של אנשים שהם בוגרי הקורס של אלון בנייד שלי והצליחו להתגבר על הפחד ולטוס, ושיתפו את אלון, ופשוט קראתי אותם בלופ. ראיתי את עצמי כותבת גם הודעה דומה לאלון עם הנחיתה…
בנוסף, כל פעם שחשתי קצת פחד, ביקשתי מבעלי שיפתח את האתר flightradar24 ויראה לי כמה מטוסים יש בשמיים…. זה מדהים להסתכל באתר הזה, להבין שאתה רק גרגר קטנטן בשמיים ולהבין כמה מאות אלפי מטוסים בשמיים בכל רגע נתון וכולם בסוף נוחתים בשלום.
עלינו למטוס.
חייבת לשתף שטיסה בימי קורונה היא יותר מאתגרת לחרדים מטיסה! לטוס עם מסיכות כשאתה מרגיש מחנק כפול בגרון זה לא פשוט. אבל התגברתי. המטוס המריא ואני מחייכת לעצמי שהנה, אנחנו בדרך לחופשה נפלאה והפעם ניצחתי את הפחד.
ניסיתי להנות מהאוויר במטוס שאלון הזכיר שהינו האוויר הנקי ביותר שננשום אי פעם.
טסנו לחופשה של שבוע, נהנינו בטירוף ונשארנו בסוף שבועיים. עברו שבוע ויומיים מהיום שחזרנו והלב שלי מלא בחוויות נפלאות שלא ישכחו עוד זמן רב.
הטיסות עברו בשלווה, כשהרגשתי מעט פחד שמעתי את האפליקציה או הוצאתי את הפתק עם משפטי המחץ ופשוט התגברתי.
הזכרתי לעצמי ששום רע לא יכול לקרות.
עזר לי גם להסתכל על צוות הדיילים ועל הפנים שלהם ולראות שהם מאד רגועים ואפילו מאד משועממים (רובם שיחקו בנייד או ראו סרטונים).
לפעמים גם הסתכלתי בתמונות של המלון ודמיינתי כמו שאלון אומר את כל הטוב שמחכה לנו עם הנחיתה!
בימים אלו אני מעיזה לחלום על מקומות בעולם שעדין לא ביקרתי ולחשוב על הטיסה הבאה שלי.
אני מספרת בכל הזדמנות על מה שעברתי בתקווה שאנשים ידעו שיש פתרון שעוזר לפחד טיסה.
אם זה יכול לעזור לכם לדבר איתי, השאירו פרטים לאלון והוא יקשר ביננו, אשמח לעזור לכם לפרוץ דרך!
https://tinyurl.com/yxhm3ctl