"אחרי 30 שנה אזרתי אומץ והתחלתי לטוס.
בשנתיים האחרונות כבר טסתי 3 פעמים, ובכולן ההמראה והנחיתה קשות לי.
בפעם האחרונה נכנסתי לחרדה וברגע שנחתנו לא הייתי מסוגלת לקום ולצאת. הדופק היה מהיר סחרחורת… הדיילים כבר נלחצו ממני ורצו להזמין לי אמבולנס לשדה… מה שהלחיץ אותי עוד יותר.
עכשיו אני שוב פוחדת לטוס ולא רק מהטיסה עצמה אלא מהתגובות שלי״
כך כתבה לי דנה (לא שאני יודע מה שמה, היא לא ציינה מהו) וכשעניתי לה והצעתי להתקשר ולדבר היא ענתה ״עכשיו פחות נוח״
בינתיים לא היה לה נוח לדבר, ואני מנחש שגם בזמן הקרוב לא נצליח למצוא זמן לכך.
האם זה במקרה כך?
בואו נכיר את פופי
אני מדמה את פחד הטיסה לשדון קטן שהתנחל אצל חלק מאיתנו, כדי לשלוט על החיים שלנו. הוא מתחיל מסיבות שונות ועם הזמן רק הולך וגדל. כמובן שהשדון הזה דמיוני לחלוטין, והמצאנו אותו, אבל עם הזמן שכחנו שהוא דמיוני והשתעבדנו לשליטתו…
אני בהחלט מאמין שדנה רצתה בכנות לנצח את פחד הטיסה, אבל פופי, שנבהל מכך שדנה מנסה להיפטר ממנו, הרים את ראשו ותפס שוב את הפיקוד עליה.
דנה לא לבד.
מכירים את שרון (שבאמת קוראים לה בשם אחר) העסוקה?
היא פנתה אלי שבועיים לפני טיסה, כשהיא בחרדות גדולות, וכשחזרתי אליה היא ממש לא הצליחה למצוא זמן כדי לדבר. ״לא מספיקה, החופש הגדול״ היא כתבה, ואולי אפילו לא ידעה שפופי הוא הכותב בשמה.
מיתוסים על פחד ועל אומץ
מה ההפך מלהיות אמיץ?
רבים יענו שההפך מלהיות אמיץ זה לפחד.
גדלנו על מיתוס האומץ, ועבורנו האמיצים לא פוחדים.
נראה לי שזהו מיתוס שקרי ומסוכן; הפחד הוא כלי חשוב להישרדותנו, ומי שאין בו פחד עלול להיפגע. הפחד מעורר את הזהירות ומאפשר לנו להערך למצבים מסוכנים.
אין כל רע בפחד, ולהיפך – הפחד חשוב.
ובכלל, מי שלא פוחד לא יכול להיות אמיץ, כי אומץ הוא לעשות מעשה למרות הפחד.
אני מציע לנו לחשוב שמי שאמיץ יודע להשתמש בתבונה בפחד. האמיץ ישקול את הסכנה הכרוכה במצב אל מול התועלת, ויבחר. אמיץ יכול להגיד שהוא נמנע ממצב מסויים בגלל הסכנה, או שהוא מוכן להסתכן לטובת מטרה.
האמיצים הם אלו שמביטים לפחד בעיניים ובוחרים.
האמיצים הם אלו שלא נותנים לפופי לבחור עבורם.
אז איך נדע?
כבר בתקשורת הראשונה עם מי שפונים אלי אני מקבל תחושה די מדוייקת אם מדובר במי שבא לנצח או מי ששלחו אותו לקרב, אבל המאבק ממנו והלאה.
מי שבא לנצח רוצה לדעת איך מתקדמים. אלו אנשים שכבר בחרו להילחם, ורק מנסים לוודא שהכלים שאותם אספק להם אכן טובים ומתאימים.
היתר מתאפיינים במספר דרכים:
- כמה עולה הסדנא? – מי שזו שאלתו הראשונה, כמעט תמיד לא מוכן עדיין לניצחון. הרחבתי על כך במאמר נפרד
- ״העסוקים״ הם הקטגוריה השניה. אם הם ״רוצים, אבל…״ אז זה לא יילך. הנחושים מתגברים על בעיית ביביסיטר, חופש גדול, מזג אווויר, ומה לא?
- אלו שלא משלימים מטלות כמו מילוי שאלון, הצטרפות לקבוצה או תשלום דמי הרשמה.
- ויש את אלו עם ״אני רק שאלה״, אבל עליהם נרחיב בפעם אחרת.
- והכי עצוב: אלו שנעלמים ביום הסדנא, עם סיבות של מחלה, עבודה, חניה (היתה גם כזו שעזבה כשלא מצאה חניה ליד המלון!!!) ועוד. הסיבה העיקרית היא העדר אומץ
בגלל שכל כך קל, יחסית, לראות מי מוכן לניצחון, אחוז מדהים מאלו שמתחילים את התכנית מדווחים על הצלחה משמעותית (מעל 85% נכון למועד כתיבת שורות אלו).
אבל פופי לא מוותר בקלות, והוא יודע לנסות שוב להרים את הראש ולשלוט בנו. דוגמא לכך זה א., שאחרי כמעט שנה ללא טיסות החל לחשוש לפני הטיסה הבאה. כאן החדשות הן ממש טובות: הניצחון ממש קל. שיחת טלפון (או פגישה אחת) וברוב המקרים כל ההישגים חוזרים.
הילה יצאה לשבור "צום טיסות" של 13 שנה. אחרי הסדנא היא הרגישה טוב, אולם בשדה התעופה בדרך לטיסה הרגישה שזה לא יילך. פופי ניסה עדיין לנצח. זה לא עזר לו!!!
4 שעות אחר כך היא צילמה את התמונה מחלון המטוס, אחרי שהתעוררה משינה…
(אגב, הילה חזרה מלונדון מאורסת, היה שווה, נכון?)
אצל סיגל זה היה פשוט, אפשר לקרוא בקישור הזה.
מה אפשר לקחת מכל זה?
פחד הטיסה הוא סחטן קטן שמקלקל לנו את החיים. זו עובדה!
אזרתם אומץ ובחרתם להילחם בו? נתקו את מעגלי המניעה: קפצו למים! אל תיכנעו לאילוצי היומיום – לכו על זה בכל הכוח!
זהו את התירוצים שקופצים לכם לראש, הכל כדי להימנע ממלחמה בפחד. אל תוותרו!
הפרס הגדול ממתין לכם, ממש מעבר לפינה, וחבל להחמיץ את ההזדמנות.
אגב: זה נכון לכל פחד שמנהל אותנו בחיים, לא רק פחד טיסה… אבל את זה כבר תגלו לבד!
בהצלחה