עדויות-לטוס בפעם הראשונה

לטוס בפעם הראשונה לאחר שלא טסו זמן רב מאד או בכלל לא- בדף הזה אני מביא את סיפוריהם של אלו שמספרים על החוויה שלהם. אין ספק שאלו המשתתפים הכי מאתגרים בתכנית. אלו נשים וגברים שפחד הטיסה התליח להתחפר אצלם והפך עם השנים לבן בית בהוויה שלהם, והפחד לעלות למטוס, לטוס בפעם הראשונה, קשה במיוחד. אבל כגודל הקושי, כך תחושת ההישג והניצחון, ויחד עם הניצחון על פחד כה מבוסס ומושרש מגיעות לעיתים גם התהיות: אלו עוד פחדים מונעים ממני לחיות את חיי בעוצמה. לכן כאשר המשתתפים שלא טסו הרבה או בכלל מנצחים – אפשר לצפות לעוד ניסים בחיים שלהם!
שני סיפורי מקרה לדוגמא לגבי "כדור נגד חרדת טיסה" (השמות בדויים כמובן, אבל הסיפורים נכונים):

החוויה של מיכאלה –  לטוס בפעם הראשונה אחרי שבמשך שנים נמנעה מטיסה.

מספר פעמים היא כבר הגיעה לשדה התעופה בדרך לבקר קרוב משפחה אהוב, והסתובבה לאחור.
מיכאלה, אישה נבונה וחביבה מאד, גרה ברמת הגולן ועוסקת במקצוע הדורש ממנה ניידות רבה.
היא הסבירה לי בכל הזדמנות עד כמה היא רוצה לנצח את פחד הטיסה, אבל לקח לה לא מעט זמן עד שנרשמה לקורס.
גם אחרי שסיימה את הקורס היא נמנעה מלטוס במשך חודשים ארוכים.
ההסברים שלה היו תמיד הגיוניים וקשורים לעונות השנה, אירועים משפחתיים, מצב כלכלי, חגים ועוד.
באחת הפעמים ששוחחנו שיקפתי לה איך היא לא ממש מתכוונת לנצח, והיא ראתה את זה בבירור.
או אז היא הבהירה לי בנחרצות שהיא תטוס איתי, ממש בחודש הבא. לא משנה לאיזה יעד…
נכון לכתיבת המאמר, יותר משנה אחרי הקורס, יותר מארבעה חודשים אחרי השיחה האחרונה – כלום לא אירע.
בפעם האחרונה שהתכתבנו שאלתי אותה מה התכנית שלה ותשובתה הייתה: "מחכה לרגע שאוכל לטוס ללא פחד!!!"
היא יכולה לחכות – זה לא יקרה. רק אם היא תפעל היא תוכל לנצח

אורית, סוכנת נדל"ן מצליחה, טיסה ראשונה לאחר 15 שנים בגלל טראומה טיסתית.
כבר בשיחה הראשונה שעשינו בטלפון, שבה אני מנסה לברר עם כל מי שפונה אלי האם אני יכול לעזור, הבנתי שאורית באה לנצח.
לא עניין אותה שום דבר, והיא הסבירה לי שהיא נחושה להתקדם ולנצח.
כשהבינה שמועד המפגש מתנגש עם פעילות חשובה אחרת שלה, מיד קבעה שהיא תשתתף במועד שאחריו.
אורית הגיעה למפגש, ובשיחת ההיכרות הכללית שיתפה את המשתתפים בחרדות שלה, אבל גם בתשלום הכבד שהכניעה לחרדות גובה ממנה בחייה האישיים.
פחות מחודש אחרי המפגש יצאה אורית לטיסה לרודוס, וממנה כבר כתבה לקבוצה ש"…אנחנו אחרי וההרגשה ממש נפלאה. הטיסה היתה טובה בסך הכל, האפילקציה מאד עזרה לי תוך כדי והשתחררתי מה"פחדרון" במהלך הדרך ונראה לי שהוא כבר התפוגג לגמרי"
וכשמנצחים – ההרגשה טובה מאד והיא כתבה אלי: "מרגישה שהשתחררתי ממשהו כבד שרבץ עלי והלחיץ אותי … אני מחכה ומצפה מאד לחופשות ולטיסות הבאות"