דלגו לתוכן הכתבה
שלכת בניו המפשייר

טיול שלכת בארה"ב אוקטובר 2025

את השלכת המדהימה של החוף המזרחי של ארצות הברית הכרתי מזה שנים, ואפילו עשיתי כמה טיולים קצרים הן מהאוויר וגם מהקרקע באזורים הצבעוניים של קונטיקט, ניו המפשייר ומיין בעונת הסתיו. אבל הרצון לעשות טיול מוטס של מספר ימים היה ש

שלכת בניו המפשייר
00פתיחה

את השלכת המדהימה של החוף המזרחי של ארצות הברית הכרתי מזה שנים, ואפילו עשיתי כמה טיולים קצרים הן מהאוויר וגם מהקרקע באזורים הצבעוניים של קונטיקט, ניו המפשייר ומיין בעונת הסתיו. אבל הרצון לעשות טיול מוטס של מספר ימים היה שם והחלטתי לממש אותו בסתיו של 2025.

כל מיני אילוצים של חגים, התחייבות להרצאה בפלורידה ועוד גרמו לי לקבוע את התאריך לטיול – 19 עד 24 באוקטובר, בדיוק בשיא עונת השלכת בחוף המזרחי.

פרסמתי את דבר הטיול בין חברי ובפייסבוק ודי מהר התגבשה קבוצת מתעניינים של 10 מטוסים וקרוב ל 30 אנשים.

מודה שהיה לי קצת מבהיל לחשוב על ניהול קבוצה גדולה שכזו, אבל זרמתי.

חברי היקר אבי קובין, טייס פרטי מנוסה מאד ובעל כישורי ארגון יוצאי דופן התגייס כמובן למאמץ ואני בניתי את מסלול הטיול בסיוע עצות מחברים וידידנו החדש – ChatGPT.

תכננו להיפגש בשדה התעופה של Keene במדינת ניו המפשייר ומשם למיין, ולהמשיך בהקפה בניגוד לכיוון השעון עד שנגיע לקיטי הוק, המקום בו ביצעו האחים רייט את טיסתם הראשונה ב 17 בדצמבר 1903.

מפת מסלול טיול השלכת המוטס במזרח ארה"ב, צבע לכל יום טיסה

משתתפת שנוספה לטיול הייתה טניה קוינטל, שעבדה כאחראית משמרת בתחנת אל על עד לפני מספר חודשים, והצעתי לה להצטרף כמחווה של ידידות והוקרה על שנים רבות של עבודה משותפת. לא ידעתי עד כמה חשובה הייתה טניה להצלחת הטיול, שכן מרגע שנכנסה לקבוצה, חטפה מאיתנו את משימות הניהול והפכה את כל הנושאים המנהלתיים לשקופים – הכל פשוט קרה לפני שהספקנו למצמץ.

ככל שהתקרבנו למועד הטיול התעדכנה רשימת המשתתפים וביום שישי, 17 באוקטובר, יומיים לפני היציאה לטיול, נפגשנו בזום לתדריך מסכם של שישה מטוסים ובהם 16 משתתפים.

מזג האוויר הצפוי באזור מיין ומפלי ניאגרה הציב לנו אתגר, והראשון שחשב על פתרון היה ליאור שהציע רעיון פשוט ונבון – בואו נהפוך את כיוון הטיול ונתחיל בדרום. הסכמנו מיד ואת התדריך עשינו כבר בראיית הנתיב המעודכן. טניה לקחה על עצמה את התיאום המעודכן מול המלונות, ואבי הקוסם עזר לה בשכנוע מלונות שהציבו בעיות בדמות דמי ביטול.

מבנה המטוסים "BLUE" כלל את:

1.     אלון פרג, טל בקר וענת פישביין על C-172

2.     אבי קובין עם שי כהן וטניה קוינטל על C-182

3.     גדי ואבישי על C-172

4.     ליאור ארמייב וליאון פורטמן על C-172

5.     נועם אאורטה, עם חגי לב-רן וקובי חמו על C-182

6.     ישראל '‘קוז’' קוז’ליק עם ערן רמות וליפא שטאובר על SR-22

יום ראשון 19/10/25

יצאנו לדרך, רובנו המריאו משדה התעופה ריפבליק שבפרמינגדייל לונג איילנד, כחול 6 מניו ג'רזי וכחול 3 היה מתוכנן לצאת מווירג'יניה, אבל בשל מזג האוויר שם הודיעו גדי ואבישי שיידחו את הצטרפותם ביום.

שני טייסים עם אוזניות מחייכים בתא מטוס קל

קבענו להיפגש בערך בשני שליש הדרך לקיטי-הוק בשדה התעופה KMFV. הרוח הנגדית האטה מאד את התקדמותנו והשלפוחית לחצה, אז החלטנו לעצור להתרוקנות ב KMIV ואחרי מספר דקות המשכנו בדרך.

הטיסה ל MFV עברה מעל מפרץ דלאוור. משמאלנו ראינו את קייפ מאיי ומזג האוויר היה נפלא. בגישה לנחיתה שמעתי מטוס אחר שטס בהקפה, הסתבר שזה מטוס עבר מסוג P41  מוסטנג שעמד לנחות בשדה, ואכן אחרי הנחיתה פגשנו את הטייס והמטוס על הקרקע ואפילו נכנסנו לתא הטייס לראות, לקבל הסברים ולהצטלם.

מטוס מוסטנג P-51 היסטורי על הקרקע, מקרוב

שם גם נתקלנו לראשונה בבעיה טכנית - אוויר חסר בגלגל שמאל של "כחול 4". ניסנו לנפח את הצמיג, אבל האוויר המשיך לצאת בקצב איטי. בלית ברירה נשארו ליאור וליאון על הקרקע בהמתנה למכונאי, אבי "כחול 2" נשאר איתם וכולנו המשכנו בדרך לקיטי הוק.

משתתף כורע ליד גלגל מטוס ססנה על הרחבה

הנחיתה בשדה "הטיסה הראשונה" FFA הייתה מאתגרת: רוח משבית ובעיקר צולבת, עצים מקיפים את המסלול הלא ארוך במיוחד ולקינוח – קו מתח שעובר בנתיב הגישה, ה"פיינל" לנחיתה. אבל המידע היה קיים, התכוננו לנחיתה היטב וכולנו נחתנו בשדה ללא אירועים מיוחדים, כולל שני המטוסים שהתעכבו עד תיקון המטוס של כחול 4.

הביקור באתר הטיסה של האחים רייט היה יפה מאד. זה היה מרתק להיות במקום שבו זה התחיל ממש. עקב בעיות מימון של הממשל הפדרלי המוזיאון המקומי היה סגור, אבל כל האתר פרוש וגלוי לכולם והחוויה היתה טובה מאד.

נסענו למלון המקומי ואחרי ארוחת ערב מקסיקנית ולא מעט בירה נפגשנו לתחקיר יומי.

התחקיר היומי הוא מושג שנטבע בתרבות של כל בוגר חיל האוויר, וכשחשבתי להכניס אותו כאקט סיום של כל אחד מהימים זה היה רק טבעי, אבל הקציתי לו כחצי שעה, ולאחר מכן תכננתי הרצאה של ערן רמות – שהוא אגדת תעופה בישראל.

תחקיר קצר? כמה שטעיתי.

באותו היום ובימים הקרובים הפך התחקיר היומי לאירוע מרתק של ניתוחים מקצועיים, החלפת דעות והתבוננות מעמיקה על מה שעשינו. אחרי כשעתיים של תחקיר יומי ויתרנו על ההרצאה, והלכנו לישון, עייפים ומאד מרוצים.

יום שני 20/10

למרות מחאות הפורום נפגשנו ב 7:00 לארוחת בוקר ולאחריה תדריך. חוסר הודאות שמובנה בתוכנית היה גדול ורציתי להשאיר לנו כמה שיותר זמן לטוס באור יום.

הרעיון להגדיר מתדרך יומי עלה רק מספר ימים לפני המסע, ובסוף היום הקודם ביקשתי מליאור לתדרך את תוכנית הטיסה של היום השני. ליאור, למרות ניסיונו המועט יחסית בטיסה, ניתח היטב את התוכנית, בדק את מזג האוויר הצפוי ואילוצי הזמנים והדלק, והתדריך שנתן הקיף את כל הנושאים שהיה נכון להתייחס אליהם. שאר הנוכחים הוסיפו ממה שראו בתחזיות מזג האוויר ומניסיונם, ולאחר שהיינו מוכנים – יצאנו לשדה התעופה.

מזג האוויר בשדה FFA המוכר מאתמול היה נאה אבל הרוח הייתה צולבת, חזקה ומשבית. באין מגדל בשדה ושק הרוח שהיה ממוקם על גבעה סמוכה, היה קשה להחליט מה כיוון ההמראה המועדף. מחד, לרוח היה רכיב קטן שנתן יתרון למסלול 03, המראה צפונה, אבל מעט מצפון לקצה המסלול הצפוני עבר קו מתח לרוחב הנתיב, בעוד ששאר השדה היה מוקף בעצים ובכלל היה קשה לדעת מה הרוח האמיתית שאליה נכון להתייחס.

בתדריך הבוקר שיתפתי את הפורום בדרך בה אני מתכנן להמריא: להתחיל את ההמראה במתכונת "המראה קצרה" שמיועדת להמראה כשיש מכשול אחרי ההמראה, אבל מכיוון שהאתגר היה דווקא התמודדות עם משבי רוח פתאומיים שעלולים לתפוס אותנו אחרי ההמראה, הצעתי להתחיל בהמראה קצרה עד ניתוק מהמסלול, ואז להאיץ בגובה נמוך מאד כדי להשתמש באפקט הקרקע ככל הניתן ולקראת סוף המסלול במהירות גבוהה יחסית לנסוק במהירות נוחה (Vy בערך) להתמודדות עם מזג אוויר משבי.

המטוס שלי התקשה בהתנעה. בכל בוקר ההתנעה ארכה זמן רב ולעיתים כמעט התייאשתי, אבל לבסוף המנוע תפס ויצאנו לדרך.

מהתבוננות על הממריאים הראשונים הבנתי שלא הסברתי את עמדתי היטב, בעיקר לא הסברתי באופן מספק את הצורך להישאר בגובה ממש נמוך אחרי ההמראה כדי לצבור מהירות, אבל למרות זאת כל הטייסים ביצעו המראה בטוחה, ואחרי שגם אני המראתי כפי שתכננתי, פנינו צפון מערבה בטיסה של כשעה לכיוון שדה תעופה KFYJ שבו תכננו לנחות לתדלוק, בגלל שבשדה בו העברנו את הלילה לא הייתה אופציה לתדלק. בדרך עברנו מעל נורפולק במדינת וירג'יניה, ויכולנו לראות משחתות ונושאות מטוסים במספנות חיל הים האמריקאי. כחול 2 וכחול 4 היו קצת לפני ותיאמנו בקשר הצטרפות למבנה כשליאור וליאון (כחול 4) מובילים את אבי ואותי במבנה קרוב.

התיעוד של המסע עבורי הוא אחד מהיעדים. נכון שמה שנצרב בזיכרון הוא העיקר, אבל אני מוצא את עצמי צופה בסרטונים ותמונות מהעבר ונהנה מחדש. על כן התקנתי בזנב מטוסי מצלמה שמצלמת 360 מעלות כדי להנציח חלק מהמראות. גם כחול 4 מצויד במצלמה כזו, על הכנף וביחד השגנו לא מעט מידע מצולם.

משתתף כורע מתחת לכנף מטוס קל ובודק את הגלגל

שדה התעופה Middle Peninsula Regional Airport היה ברור ויפה, עם מסלול נוח וארוך וללא רוח משמעותית, וכולנו נחתנו והסענו לעמדת התדלוק העצמי. נחיתה כזו כל שעה בערך הייתה מאד נעימה ונתנה לנו אפשרות לשבירת השגרה, חילוץ עצמות וצרכים פיזיולוגים.  אבישי וגדי הודיעו שיפגשו אותנו ב KLUA... אבל יגיעו לשם ברכב, שכן מזג האוויר לא מתאים להם.

המראנו להמשך הדרך. הנוף היפה של וירג'יניה היה כפרי, שדות מעובדים וישובים קטנים בעיקר, וללא הרים משמעותיים. הטיסה הייתה שקטה ברובה אבל מהמטוס הראשון בשורה, זה של ‘קוז’, קיבלנו עדכונים על איזורים עם יותר טלטולים, לא משהו משמעותי.

מזג האוויר בשדה KLUA נראה לנו בעייתי והתעמקנו בנתונים: מסלול לא ארוך במיוחד השוכן בעמק שבו יש רוחות חזקות המבטיחות מערבולות ואפשרות לגזירת רוח – אתגר אמיתי. סיכמנו שליאור ולאון שבמטוסם יש הכי פחות ניסיון לא ינחתו ראשונים וימתינו לדיווח מהנוחתים הראשונים. בדרך כלל הרוח בתוך עמק נושבת לאורך העמק, וזה גם היה הכיוון של המסלול בשדה, אבל באופן יחסית חריג הרוח הייתה בעיקר צולבת, מה שגרם לנחיתה הצפויה להיות יותר מאתגרת. עוד על הקרקע הגדרנו שיש לשים לב לנתוני הנחיתה, לא להסס לעשות סיבוב נוסף, ואם יש צורך, להמשיך לשדה הבא שבו מזג האוויר היה טוב בהרבה.

קבוצת משתתפים ליד מטוס קל ברחבת שדה תעופה

הייתי המטוס השלישי שנחת ואכן השליטה במטוס הייתה קצת מאתגרת. אחרי שכיביתי את מנוע המטוס ברחבה, יצאתי לצפות בנחיתה של נועם, כחול 5, ראיתי את נועם מגיע לנחיתה והוא נראה לי מהיר מדי וגבוה יחסית, על כן שמחתי כשראיתי שלאחר נגיעה במסלול הוא ניתק מחדש ועשה "הליכה סביב" – טיפוס להקפה נוספת. זה היה צעד בוגר ונבון.

בהקפה הבאה הוא שוב הגיע במהירות גבוהה יחסית, והפעם התעקש להמשיך בנחיתה. שמענו את חריקות הגלגלים כשהוא בלם את המטוס לקראת סוף המסלול הקצר ונשמנו לרווחה כשראינו שהספיק לעצור. בתוך זאת נחתו ליאור ולאון על המסלול בנחיתה יפה ובטוחה וכולנו התארגנו לנסוע למערת הנטיפים של לוריי – Luray Caverns. ה FBO  המקומי השאיל לנו רכב ומנהל שדה התעופה הקפיץ קבוצה נוספת שלנו אל המערה כאשר הרכב הראשון עשה עוד "נגלה" מהשדה למערה.

הסיור במערה היה מדהים. כמעט שעה של הליכה במערת נטיפים ענקית, מוארת באופן נכון שמדגיש את היופי של כל יצירות הטבע שהתגלו במערה.

נטיפים וזקיפים במערה מוארת בווירג׳יניה

שעת אחר הצהרים והזמן מתחיל להיות מאוחר. יצאנו מהמערות ומיהרנו לשדה, שם פגשנו את כחול 3, גדי ואבישי שהגיעו ברכב והודיעו לנו שלא יצטרפו להמשך הטיול.

חבל, אבל הערכתי את ההחלטה שנבעה מהחשש שלהם מהאתגרים של הטיסה אל מול ניסיונם הטיסתי המוגבל. נמשיך בחמישיה אבל "כחול 3" לא יהיה על הקשר.

נפרדנו משדה התעופה הידידותי כל כך, אבל המאתגר - לוריי, ויצאנו שוב לדרך. פני השטח בכיוון הטיסה שלנו, מערבה, כמו גם הרוח המערבית, היו תנאים להתפתחות "גלי הרים" – זרמי אוויר העולים בצד אחד של ההר ויורדים בצידו האחר, וחוץ ממערבולות די משמעותיות עלולים להיות מסוכנים למי שיטוס נמוך מדי או ינסה להתנגד להם. דיברנו על התופעה עוד קודם ובנתיב הזה אפשר היה לחוש את גלי ההרים, אם כי לא בעוצמה גבוהה כפי שחששנו.

טסנו מערבה לכיוון הנטינגטון (KHTS) ב West Virginia. בתחילת הדרך ראינו שאחד החקלאים חרש באחד משדותיו צורות מעניינות ואת המילים Virginia is for lovers.

שדה חקלאי חרוש בצורות ובמילים Virginia is for lovers, מבט מהאוויר

הערב החל לרדת ובהנמכה לקראת נחיתה פנה אלי הבקר, שלא היה עסוק מדי ושאל אותי אם לא אכפת לי לספר לו מה בסיס האם שלנו. היינו שיירת מטוסים שהמריאה מאותו השדה וטסה לאותו שדה, הסקרנות הייתה מובנת.

תל אביב, עניתי לו.

"שלום" אמר לי הבקר בעברית,  והוסיף "אני מקווה שאתם נהנים מוירג'יניה"

"בהחלט" עניתי לו.

אחרי עוד רגע הוא אמר משהו כמו "אני מאחל לכם שם שקט ושלווה".

הצטרפתי לתקווה וציינתי את השירות הנעים שאנחנו מקבלים מהבקרים במהלך הטיול שלנו. זו לא הייתה הפעם הראשונה וגם לא האחרונה שבה בקרי הטיסה שאלו אותנו לפשר הטיול הזה ומכולם קיבלנו תגובות מאד חמות. איזה כיף.

נחיתה ללא אירועים בהנטינגטון, נסיעה למלון ולאחר ארוחת הערב התכנסות לתחקיר. היום הציף כמה נקודות מאד משמעותיות, החל בדרך בה הסברתי את טכניקת ההמראה שעליה המלצתי, עניין גלי ההרים, והמשך דרך התמודדות עם הנחיתה ב KLUA בדגש על הנחיתה של נועם וחגי, כשקובי מאחור - כחול 5.

בתחקיר כל אחד מאיתנו הציף את מסקנותיו ונועם שיתף אותנו בתובנות רבות ערך על התלבטות של מדריך – מתי לקחת את ההטסה ועל הלחץ שנבנה על הטייס אחרי "הליכה סביב" ראשונה, לנחות בפעם הבאה. עבור כולנו זה היה תחקיר מדהים של כנות, שיתוף ואיסוף תובנות מכולם.

שוב ויתרנו על הרצאה, היינו שפוכים מעייפות והלכנו לישון. למחרת צפוי לנו יום יותר נינוח, ולכן קבענו ארוחת בוקר למחרת ב 8:00.

יום שלישי – 21/10

היום השלישי של הטיול היה אמור להיות מוקדש בחציו לביקור במוזיאון חיל האוויר בדייטון, אוהיו ולכן היה מתוכנן מראש לטיסה קצרה יחסית כדי לאפשר ביקור של חצי יום במוזיאון. אבל עקב בעיות התקציב הפדרלי היו כל המוסדות האלו מושבתים ולכן חיפשנו פעילות אחרת. ביקשתי מאבי להיות המתכנן וגם המתדרך של היום הזה, ובתדריך הבוקר אבי הציג את התוכנית שנראתה מושלמת:  טיסה קצרה יחסית לשדה I69 שבו ממוקמת חנות הטייסים המפורסמת Sporty’s ומשם על פי הצעתו של ‘קוז’ ביקור בפרויקט תיבת נוח, שהוא שיחזור שאמור להיות מדויק של תיבת נוח התנכית על פי המפרט בספר בראשית.

כך בדיוק עשינו, נחתנו ליד החנות של ספורטי'ז ושם קיבלנו בהשאלה שני ואנים לנסיעה של 45 דקות לתיבת נוח.

הביקור בפרויקט היה מאד מעניין. מקימי האתר התעמקו מאד בנושא התיבה, מידותיה, הרכב האוכלוסייה, ואפילו התפלפלו בסוגיות כמו איך החזיק נח בתיבה את דובי הקוטב שרגילים לקור (לא היו שם), או איך נראו החדרים של שם, חם ויפת ומה שמה של אשת נוח. סיימנו את הביקור בקומה העליונה של התיבה, שם פרוס ספר תורה לכל אורכו ויחד עם אבי קראנו את כל פרשת נח והתיבה בעברית, לשמחתם של המקומיים. פרט מעניין – פרשת השבוע של אותו השבוע הייתה... פרשת נח.

בדרך חזרה עברנו במוזיאון ה War Birds שצמוד לשדה, שעליו המליץ טייס המוסטנג שפגשנו יומיים קודם לכן. במוזיאון קיבל אותנו בחור בשם... נח! במוזיאון פגשנו שוב את המוסטנג שהספיק לחזור למקומו ועוד מטוסי עבר מעניינים, רובם הגדול במצב טיסה.

מטוסים היסטוריים בתוך האנגר של מוזיאון תעופה

חזרנו לספורטי'ז. החנות המפורסמת כל כך שכנה במבנה ענק, אבל החנות בפועל הייתה די קטנה באופן מאכזב שכן הפעילות שלהם מתבצעת כמעט רק באופן מקוון, ולמרות זאת נהנינו מהביקור, קיבלנו כובעים של החנות וגם רכשנו כמה דברים.

את הלילה תכננו להעביר בסמוך לעיר דייטון, ולשם כך המראנו לטיסה קצרה לשדה KMGY. הפעם ענת ישבה בכיסא ימין ונהנתה מחוויית ה"טייסת ליום אחד".

ענת ואלון עם אוזניות בתא הטייס, מצלמים סלפי

קצת גשם מקומי בשילוב עם שמש נמוכה נתן לנו תפאורה נהדרת לטיסה אחר צהרים נינוחה ונחיתה פשוטה בשדה על שם האחים רייט, שם הם ביצעו את ניסויי הטיסה שלהם. לאחר הנחיתה פינק אותנו הטבע (או גורם אחר) בקשת מדהימה שהשתרעה על כל השמים.

אז מה היה לנו בשבוע של פרשת נח? ביקור בתיבת נח, נח שאירח אותנו במוזיאון ועכשיו הקשת. יש כאלו שחיברו את כל אלו.

נסענו למלון וכשהגענו לשם, ביוזמתם ובביצועם של ענת ונועם, החלטנו לערוך ארוחת ערב במלון, כדי לאכול יחד עם שומרי הכשרות. התכנסנו בחדר ייעודי שהמלון הקצה לנו ולאחר ארוחה שכללה בעיקר כנפי עוף ונגיסי עוף שונים ערכנו תחקיר יומי ולאחריו את ההרצאה המרהיבה של ערן על מראות מהשמים, ציפורים ועננים.

יום רביעי 22/10

‘קוז’ הגדיר עוד קודם שהוא צריך לעזוב ביום שלישי, והמשמעות הייתה שערן וליפא צריכים לחזור איתו ולא יוכלו להשלים את הטיול. אבי שמוצא פתרונות לכל מצב הציע ל’קוז’ עסקה: בכל יום בו ‘קוז’ נשאר מעבר ליום שלישי, ערן יניח תפילין. אני חיזקתי את ההצעה והצטרפתי להתחייבות. ‘קוז’ התייעץ עם רעייתו הרבנית ריקי קוזליק ושניהם לא יכלו להחמיץ מצווה כזו. כך התכבדנו שנינו, ערן ואני בהנחת תפילין בבוקר יום רביעי והמבנה המשיך להיות שלם.

משתתף עומד בחדר ומתכונן לתדריך

נועם קיבל על עצמו את תכנון הטיסה באותו היום ואת התדריך. היה ברור שסיכויינו להגיע לניאגרה נמוכים מאד בגלל מזג האוויר שם וגם בדרך, אבל החלטנו להתקרב לשם ככל האפשר ולהחליט בהמשך.

התדריך כלל טיסה לכיוון פנסילבניה, לג ארוך לאורך כביש 70 לשדה התעופה KUNV. מטוסים 1, 2 החליפו נוסעים ואצלי טסו שי ליד ההגאים בכיסא שמאל וטניה מאחור. הדרך הייתה יפה אך קופצנית למדי, ורובנו גמענו אותה במשך כשעתיים ללא עצירות ביניים. שי ואני ניצלנו את הטיסה לשיחות על נושאי טיסה, שיקולים, טכניקות המראה, ונחיתה ברוח צולבת ודי מאתגרת שהייתה בשדה היעד.

הגענו לנחיתה די מוקדם ובשעה 14:00 כבר היינו מוכנים לעזוב את השדה אחרי שהמטוסים היו קשורים.  ואז החלטנו לבקר במערות נטיפים מקומיות, Penn’s Caverns, שהביקור בהן מתבצע בסירות. זה היה ביקור מסוג אחר, ושוב חזינו בנטיפים וזקיפים שאמנם היו פחות מרשימים מאלו שבמערת לוריי, אבל היו ייחודיים בגלל שנוצרו בתוך מערות שבתוכן זורמים מים קרים מאד.

גם כאן סיימנו את היום בתחקיר מעניין וממצה, שהתמקד במזג האוויר שחווינו בעיקר בנחיתה ובתובנות של חלק מהטייסים מהדרך שעשינו. הפעם לא ויתרנו על שיחה נוספת, וליאור נתן לנו סקירה מרתקת על AI.

יום חמישי 23/10

תכנון היום החל בטיסה לעיר אלמיירה בצפון מדינת ניו יורק וביקור במוזיאון הזכוכית של העיר קורנינג. כבר אתמול היה ברור שהסיכוי שלנו להמשיך לניאגרה נמוך, אבל נועם, שקיבל על עצמו את תכנון היום הזה ואת התדרוך, אמר שאלמיירה מקרבת אותנו לשם ומאפשרת לדחות את ההחלטה. משם נחליט האם להמשיך צפונה לניאגרה או מזרחה לאזור ניו המפשייר – וכך תדרך נועם. כשהגענו לשדה הסתבר שבמטוסם של ליאור וליאון יש תקלה: המשכך של כן הנסע הקדמי איבד את החנקן שגרם לו להיות קפיצי, ולכן הם היו צריכים להתעכב עד התיקון. החלטנו להמשיך לאלמיירה ולחכות להם שם.

עד כאן חווינו יחסית מעט שלכת, אבל עכשיו התחלנו להתקדם לכיוון האזור שבו צפוי שיא השלכת, ואכן צבעי העצים החלו להראות צבעי צהוב וכתום, ובמקרים מסוימים אפילו אדום, וככל שהתקדמנו צפונה העצימו הצבעים. טיסה נמוכה יותר אפשרה גם צפיה בטבע המרהיב שמתחתינו. הנחיתה באלמיירה הייתה יפה במיוחד כי נכנסנו לשדה דרך עמק הנמצא מדרום-מערב לשדה ומשם ל"עם הרוח" דרומית. קיבלנו רכב אחד מה FBO המקומי ורכב שני – רכבה הפרטי של הפקידה שם. איזו ארץ זו אמריקה...

בדרך למוזיאון הזכוכית ראינו מוזיאון מאולתר של מטוסים צבאיים, שכלל F15, F14 ועוד מטוסים שהכרנו מהעבר (וכמה שלא הכרנו), סתם באמצע העיר.

מטוס קרב F-15 מוצג על הדשא בין עצי שלכת

על הביקור במוזיאון הזכוכית הדעות חלוקות. אין ספק שיש שם יצירות זכוכית יפות, המחיר של כניסה למוזיאון גבוה לדעתי ובקלות יכולתי לוותר על זה, ובכל זאת ההדגמה של ניפוח זכוכית וכמה מוצגים יפים שם היו מחזה יפה.

‘קוז’ האחראי על הנתיב החליט שנמשיך לעיר Keene  במדינת ניו המפשייר, שם צפוי להיות שיא השלכת ושם נבלה את הלילה האחרון בטיול.

חזרנו לשדה ושם פגשנו את כחול 4 שהצליחו להגיע אחרי שמטוסם תוקן והמראנו לכיוון מדינת ניו המפשייר.

אחרי חציית נהר ההדסון  התאספנו למבנה ועשינו כמה צילומים. ערן במטוסו של ‘קוז’ היה אחראי על הצילומים שלנו בשמי ארה"ב כשמתחתינו העצים בשלל גוונים וצבעים.

יערות בשלל צבעי שלכת ואגם, מבט ממטוס קל

הקטע הזה היה יחסית ארוך ואבי הציע שננחת בדרך בשדה KMSV, סאליוואן קאונטי, בו שוכן מטה הארגון "הצלה אייר" המפעיל מטוסים ומסוקים לפינוי ולהצלה, ושאנחנו מכירים את מייסדו. זה אחד הדברים המקסימים בטיול – הגמישות המדהימה לבחור נקודה ולטוס אליה.

צילום קבוצתי של משתתפי הטיול מול האנגר של "הצלה אייר"

התרעננות במרכז "הצלה אייר" וצילום קבוצתי וממשיכים לכוון Keene, אולי הקטע הכי מרהיב עין בכל הטיול. צבעי אדום, כתום וצהוב, כולל קשת שמופיעה בשמים כאשר הגשם יורד וגורם לשבירת קרני השמש – קשה לתאר.

גם השדה הזה, כמו רוב השדות בדרך, הוא שדה ללא מגדל פיקוח, ולכן אנחנו צריכים להחליט לבד באיזה כיוון לנחות. קול של טייסת על ערוץ הרדיו אומר שהיא מתכוונת לנחות על המסלול בכיוון דרום. אין בזה הרבה היגיון כי הרוח חלשה ואם כבר- מעט צפונית, וגם החניה נמצאת בקצה הצפוני של המסלול, אז אחרי נחיתתה אנחנו נוחתים בכיוון השני, צפונה.

טייס בתא מטוס קל בזמן נחיתה, קשת בענן מבעד לשמשה

הקשת בשמים מלווה אותנו לכל אורך הנחיתה, קשה להתרכז – המראות עוצרי נשימה.

קשת בענן מעל גבעה מכוסה עצי שלכת

נוחתים בשדה ומתארגנים להגעה למלון ויציאה לארוחת ערב.

לילה אחרון שלנו בטיול, זה הולך להסתיים...

ליפא צריך לעזוב בגלל פגישה למחרת בבוקר ולוקח מונית לניו יורק (4 שעות) ואנחנו יוצאים לארוחת ערב. בעצם לא כולנו: אבי ו'קוז' נשארים במלון בגלל דרישות הכשרות, ועדיין לא חשדתי בכלום כששניהם הגיעו למסעדה שבה אכלנו והצטרפו אלינו בלי לגעת באוכל הלא כשר, אבל בסוף הארוחה הבנתי – חגיגת יום הולדת שערכו לי החברים לטיול עם עוגה ונר, והכי מרגש - דף ברכות מכולם, השאירה אותי ללא מילים. אני יודע – כל בר דעת היה יודע שהשילוב של יום הולדת בעוד יומיים, ערב אחרון בטיול והצמד אבי-טניה לא יכול להניב משהו אחר ובכל זאת – הופתעתי עד דמעות.

משתתפי הטיול בארוחת ערב משותפת במסעדה
משתתף יושב מול עוגה עם נר בארוחת הערב האחרונה

לאחר הארוחה התכנסנו במלון לתחקיר של כל הטיול. רציתי לקבל הערות לשיפור אבל כולם הפליגו בשבחי הטיול והחוויה – ובצדק. זו הייתה חווית חיים. החלטתי שאאסוף לקחים ותובנות בעוד כשבוע, הדברים יגיעו.

התחזית ליום המחרת נראתה מצוינת, יש לנו כשעתיים טיסה רגועה ואפשר להאריך ולטייל בדרך, קבענו להפגש לארוחת בוקר ב 8:00, יש זמן. כחול 5 תכננו יום עמוס יותר וקבעו לצאת השכם בבוקר כדי להספיק. נפרדנו מהם והלכנו לישון.

יום שישי, 24/10

יקיצה רגועה, רק כדי לראות שבחוץ ערפל כבד. כחול 5 מדווחים מהשדה שלא ברור על מתי הערפל ימשיך וההשכמה המוקדמת שלהם הייתה לשוא. אבל די ברור שכאשר השמש תעלה ותחמם את האוויר ואת הקרקע הערפל יתפזר ולכן אחרי ארוחת הבוקר נסענו לשדה והתארגנו לטיסה.

ואכן אחרי התדלוק העצמאי שעשינו, הערפל התפזר במידה שאפשרה המראה לטיסה חזרה לניו יורק.

עוד טעימה מהמראות המרהיבים ולוקחים כיוון חזרה.

שדות חקלאיים בדוגמת פסים, מבט מתחת לכנף מטוס קל
נהר מתפתל בין יערות, מבט ממטוס קל

חלק אפילו מצליחים לעשות סיור נמוך לאורך ההדסון במנהטן

קו הרקיע של מנהטן ונהר ההדסון, מבט ממטוס

לראות את ה"גברת" בגובה העיניים.

פסל החירות באי החירות, מבט מהאוויר

וזהו, הטיול נגמר ביום שישי בצהרים

כמה מילים לסיכום

תכננו מסע של כ 2500 מייל ולבסוף טסנו "רק" כ 1700 מייל. למרות שמזג האוויר הכריח אותנו לטוס פחות, שעות הטיסה שעשינו היו כמעט כמתוכנן, זאת בשל הרוחות שהיו בהרבה מקרים מולנו והאטו את מהירות ההתקדמות.

מפת הניווט של מסלול הטיול במזרח ארה"ב עם שדות התעופה בדרך

מפלי ניאגרה, אלף האיים וחופי מדינת מיין יצטרכו להמתין לטיול הבא, וזה בסדר גמור!

עשיתי כבר לא מעט טיולים מוטסים בארצות הברית ומכולם נהניתי מאד. בעבר עשיתי גם טיול ארוך יותר, מחוף לחוף, ראיתי שלכת, אושקוש, טיסות מבנה ועוד, אבל כזה טיול עוד לא היה לי.

זה היה מסע אווירי של חמישה מטוסים.  השילוב של טייסים עם ניסיון מועט, ניסיון רב וטייסי חברת תעופה עם עשרות אלפי שעות הניב שיח מעשיר ומרתק. במסע השתתפו גם לא טייסות (שתיים) שנהנו אף הן מאד מכל ההוויה. היו במסע חילונים, דתיים במגוון רמות והכל זרם בכבוד ובנועם.

מבחינת צבירת ניסיון טיסה, אין שום דרך לצבור אותו בטיסה בישראל, ואני מאמין שגם טיסה במטוס בודד ולא בקבוצה שכזו לא תיתן את אותו ערך מוסף משמעותי לטייסים.

יצאתי עם רצון גדול לעשות עוד טיולים.

תודה למשתתפים, תודה מיוחדת לאבי קובין וטניה על הסיוע.

סרטון של הטיול - בקישור הזה

שיתוף הכתבה

שלחו למישהו שמתכנן לטוס

WhatsAppפייסבוקלינקדאיןXTelegramאימייל